ב"ש 981/82

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להוציא צו ירושה. המערערת טענה כי יש לחלק את העיזבון על פי צוואתו תקפה של המנוח, ואילו המשיבים ביקשו את הצו, המחלק את הירושה שווה בשווה בין חמשת ילדיו של המנוח. בית המשפט העליון קיבל את בקשת המערערת לעכב את ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי ואת צו הירושה עד להכרעה בערעור. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, ביצוע פסק דין בדרך כלל אינו מתעכב לאחר הגשת ערעור, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות. בית המשפט החליט כי המערער הוכיח סיכוי טוב להצליח בערעור, וכי ביצוע מיידי של הצו עלול לגרום לו ולעסק המשפחתי נזק בלתי הפיך. ההחלטה הושפעה גם ממערכת היחסים החריפה בין המערערת לבין המשיבים. בינתיים, המשיבים יקבלו דיווחים חודשיים על העסק ויוכלו לבקר בחנות כדי לקבל מידע עדכני על ניהולו ומצבו הכספי. המערערת ביקשה את השיהוי כדי לשכנע את בית המשפט כי המנוחה התכוונה שצוואתה משנת 1976 תהיה תקפה, שכן רצונה היה שהמערערת תרכוש שליטה בעסק המשפחתי. קביעתו של בית המשפט התבססה על מעשיה של המנוחה, קרי ביטולה של הצוואה והיעדר צוואה חדשה, מה שהוביל למסקנה כי הצוואה משנת 1976 צריכה לעמוד על כנה. הוצאות הדיון בבקשה ייקבעו יחד עם הערעור.