עע"מ 2796/13

תקציר

השופט סוקר את חוק תובענות ייצוגיות ודרישותיו ביחס לתביעה נגד רשות להשבת סכומים שנגבו שלא כדין. מסקנתם היא כי דמי הפיקדון המשולמים על ידי אסירים שחשבונותיהם מוחזקים בידי שירות בתי הסוהר אינם עומדים בדרישות לתביעה ייצוגית. האגרה אינה נחשבת ל"מס", "אגרה" או "תשלום חובה אחר", שכן היא נעדרת מאפיינים של חובה והיעדר תמורה ישירה. במקום זאת, הוא נחשב ל"מחיר" שכן מדובר בתשלום וולונטרי עבור שירות, כאשר הסכום משקף את שווי השוק, מממן רק את השירות הספציפי, ומתקבל ישירות על ידי שב"ס. כמו כן, גביית האגרה נחשבת כדין שכן היא מעוגנת בתקנות הדואר. השופט דן גם בפרשנות התקנות וקובע כי לאסירים יש זכות מעין קניינית בחשבונות, כלומר הגבייה חוקית שכן האגרה נגבית מהאסירים על ידי בנק הדואר. בנוסף, נדון תפקידו של שב"ס בגביית האגרה, ונמצא כי הוא אינו הרשות המופקדת על הגבייה. לבסוף, השופט ממליץ על שקידה מצד שב"ס בהבטחת מזעור דמי הפיקדון, בהתחשב באוכלוסייה הפגיעה שבה הוא פוגע, ומורה על ביטול ההוצאות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. החלטה זו מוסכמת על כל השופטים.