ע"א 29/66

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור של אזרח ישראלי יהודי, שנישא לגרמנייה קתולית ברומניה בטקס אזרחי. המערערת ביקשה כי בית המשפט המחוזי יכריז עליה כלא נשואה על פי הדין הישראלי, או לחילופין, כי היא אינה נחשבת נשואה על פי ההלכה, בנימוק שבעלה, המתגורר כיום בגרמניה, נטש אותה. הערעור נדחה במספר סעיפים. ראשית, בית המשפט ציטט את סעיף 64 לדבר המלך במועצה, 1922, הקובע כי בתי המשפט המחוזיים אינם יכולים לפסוק על ביטול נישואין של אזרחים זרים אלא אם שני הצדדים הם אזרחי ישראל. מאחר שהבעל לא היה אזרח ישראלי, בית המשפט נעדר סמכות להיעתר לבקשת המערערת. שנית, על פי המשפט הבינלאומי הפרטי הנהוג באנגליה, המחייב את בתי המשפט האזרחיים בישראל, תוקפם של נישואין שנערכו בחו"ל נקבע על פי דין מקום מושבם של בני הזוג בעת הנישואין. מאחר שלא הוצגו ראיות המצביעות על כך שחוק מקום מושבם, החוק הרומני, פסל את הנישואין, לא ניתן היה להיעתר לבקשה גם לגופו של עניין. לבסוף, גם הבקשה החלופית להצהרה כי המערער אינו נחשב נשוי על פי ההלכה נדחתה בנימוק שיש בכך כדי לעודד יחסי מין אסורים ולהטעות את הציבור. השופטים הסכימו עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי והדגישו את נסיבותיו הטרגיות של המקרה, והציעו כי על המחוקק לתקן את הדינים הרלוונטיים כך שיאפשרו ביטול נישואי תערובת כמו של המערערת, בהתקיים תנאים מסוימים.