פש"ר 9695-09-13

תקציר

התיק סובב סביב פשיטת רגל של עורך דין ויזם נדל"ן בשם קרויזר. קרויזר יזם מספר פרויקטי נדל"ן רחבי היקף בירושלים, ופעל באמצעות ישויות משפטיות שונות שהיו בשליטתו המלאה. שניים מהפרויקטים הללו, נווה יעקב א' ונווה יעקב ב', היו רלוונטיים למקרה הנדון. לאחר הכישלון של נווה יעקב, קרויזר מצא את עצמו בסחרור פיננסי. לצורך ביצוע פרויקט נווה יעקב ב' נעזר קרויזר בחברה בשם טכנוביט, אותה רכש. הוא גייס כספים ממשקיעים שונים לפרויקט זה. עם זאת, המצוקה הכלכלית של קרויזר נמשכה, והובילה למינוי נאמן. הנאמן טען כי יש לראות במניות, בנכסים ובזכויות של טכנוביט חלק מעיזבון פשיטת הרגל של קרויזר, שכן קרויזר היה בעל שליטה מלאה בחברה ולא הבדיל אותה משאר הגופים שלו. כמו כן, ביקש הנאמן לבטל שעבודים והמחאות זכויות שהוענקו לקבוצת משקיעים, חברי קבוצת נווה יעקב ב', שיוצגה על ידי עו"ד כהן, וילצ'יק ושות'. המשקיעים תבעו את הנכסים הללו כפיצוי על הכספים שסמכו על קרויזר. בית המשפט הסכים עם הנאמן, וקבע כי יש לייחס את זכויותיה של טכנוביט לקרויזר, ובכך להפוך את הנכסים והזכויות שהוקנו לנאמן. החלטה זו הייתה מוצדקת בשל שליטתו המוחלטת של קרויזר בטכנוביט וכישלונו לשמור על הפרדה ברורה בין כספי החברה לכספי החברה שלו. באשר לטענות המשקיעים, פסק בית המשפט לטובת הנאמן וקבע כי השעבודים והמחאות הזכויות שהוענקו לקבוצת נווה יעקב ב' אינם תקפים. בית המשפט ציין שני נימוקים להחלטה זו. ראשית, השעבודים היוו הענקה פסולה לפי סעיפים 96 ו-98 לפקודת פשיטת הרגל, שכן הם נעשו ללא תמורה ומתוך כוונה להעדיף נושים ספציפיים. שנית, השעבודים לא ניתנו בתום לב, שכן הם היו תוצאה של לחץ שהפעילו המשקיעים ולא תוצאה של הסכמה אמיתית. לבסוף, דחה בית המשפט את טענת המשקיעים לזכות עקיבות על הכספים שהועברו לחברה בשם דונה. המשקיעים טענו כי הם יכולים לאתר 5 מיליון שקל מכספם, שהועברו לדונה. עם זאת, בית המשפט קבע כי המשקיעים לא הצליחו להוכיח באופן חד משמעי כי הכספים שהועברו לדונה היו קשורים ישירות להשקעותיהם שלהם, במיוחד בהתחשב בערבוב הכספים של קרויזר מפרויקטים שונים. לסיכום, קבע בית המשפט כי מניותיה, נכסיה וזכויותיה של טכנוביט היו חלק מעיזבון פשיטת הרגל של קרויזר, כי השעבודים והמחאות הזכויות לקבוצת נווה יעקב ב' בטלים, וכי למשקיעים לא הייתה זכות עקיבות על הכספים שהועברו לדונה.