ע"א 619/75

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על קביעה לפיה על האפוטרופוס לנכסי נפקדים לשלם דמי שכירות כפי שנקבעו בחוזה שכירות. המשיבים, המחכירים, הגישו כנגד המערערת תביעה לפסק דין מקוצר, בטענה לדמי שכירות בסך שמונה שנים בסך 72,000 לירות. המערערת טענה כי לא ניתן לדון בתביעה בהליך מקוצר, שכן טענות נגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים צריכות להיות מוכחות מעבר לספק סביר. עם זאת, בית המשפט קבע כי הוראה זו אינה מונעת פסק דין מקוצר, אלא מחייבת נטל הוכחה כבד יותר על התובעים. בית המשפט דחה גם את טענות המערערת כי לא ניתן לקבוע את דמי השכירות בפסק דין מקוצר וכי יש להמיר את החוב ללירות ישראליות בשיעור ביום תשלום דמי השכירות. בית המשפט קבע כי המועד הקובע לשער החליפין הוא מועד פסק הדין. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת המערערת כי פסק הדין צריך לכלול סייג לפיו החוב יוחזר רק אם הנכסים שבידי הנפקד מספיקים. עם תיקון זה נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיבים הוצאות בסך 1,000 לירות.