ע"פ 210/19

תקציר

הערעור על הרשעתו של המערער במעורבות בניסיון שוד נדחה. ליבת ההרשעה היא מעורבותם של שני טלפונים ניידים הקשורים למערער - טלפון 1 וטלפון 2 - ומיקומם ביום האירוע, אשר סיבכו אותו בעבירה. ההגנה טענה כי אין ודאות שטלפון 1 היה ברשות הנאשם, וכי טלפון 2 לא היה ברשות המערער בתקופה הרלוונטית. עם זאת, בית המשפט מצא ראיות מספיקות, לרבות הודעותיו של הנאשם עצמו ויומני השיחות, כדי לאשר כי טלפון 1 אכן היה ברשותו של הנאשם. בנוסף, הקשר הבלתי מעורער בין טלפון 1 לטלפון 2, יחד עם מיקומם ודפוסי שיחתם, הצביעו מאוד על מעורבותו של המערער. ראיות הדנ"א הקושרות את הנאשם לזירת הפשע, כמו גם ראיות נסיבתיות נוספות, תומכות אף הן במסקנה זו. בית המשפט דחה גם את טענות המערער ביחס לתרחישים החלופיים שהציג, ומצא אותם בלתי סבירים ואינם עולים בקנה אחד עם חומר הראיות. זאת ועוד, העובדה שהמערער היה בקשר עם בעל הרכב ששימש לניסיון השוד, וניסיונו להצניע קשר זה, היו אף הם נסיבות מפלילות. ההרשעה התבססה אפוא על ראיות נסיבתיות מוצקות, והסבריו החלופיים של המערער היו חסרי שחר. ערכאת הערעור הסכימה עם פסק דינו של בית משפט קמא, והביאה לדחיית הערעור.