בש"א 4338/09

תקציר

בית הדין החליט לדחות את בקשת המבקש לצו מניעה נגד פיטוריו. המבקש, שפוטר מתפקידו כמנכ"ל, לא הצליח להוכיח כי פיטוריו היו שלא כדין. ראשית, המבקש לא הצליח להוכיח כי פיטוריו נבעו משיקולים זרים כגון התנכלות או חשיפת אי סדרים בעבודת החברה – טענות אלה לא היו מבוססות והתבססו על השערות. שנית, המבקש לא הוכיח כי הוא זכאי להגנה לפי חוק הגנת העובדים בדבר חשיפת אי סדרים שכן לא הגיש תלונה לפני או אחרי פיטוריו. בית המשפט שוכנע כי המבקש נדחה מטעמים מעשיים, מקצועיים ולגיטימיים; כלומר, חוסר שביעות רצון מביצועיו, אי עמידה ביעדים מקצועיים ויחסי אנוש גרועים עם עובדים ועמיתים. אלה נחשבו עילות מספיקות לפיטורים. יתר על כן, בעוד שהמבקש אכן פוטר ללא שימוע כדין, דבר המהווה דרישה על פי דיני החוזים ודיני העבודה שלו, הציע המשיב לקיים דיון מאוחר. המבקש הסכים תחילה אך לאחר מכן חזר בו מהסכמתו. בית הדין ראה בכך ויתור על זכותו להישמע ובכך ויתור על טענותיו בדבר הליך הפיטורים הלקוי. נימוקי המבקש לסירוב לדיון לא נמצאו מוצדקים. מאחר שלא נפלו פגמים מוכחים נוספים בהליך הפיטורים, נדחתה תביעת המבקש גם בנקודה זו. על אף שהמבקש ביקש כי פיטוריו ייקבעו כבלתי חוקיים, בית הדין מצא כי גם אם היו ליקויים פרוצדורליים, ניתן היה לתקנם באמצעות הדיון המוצע. לבסוף, גם מאזן הנוחות נטה לטובת המשיב, נוכח יחסיו הקשים של המבקש עם עמיתים ועובדים, וחוסר שביעות רצונו של המשיב מעבודתו. המבקש חויב לשלם למשיב 7,500 ₪ + מע"מ הוצאות פרוצדורליות.