עת"מ 1095/07

תקציר

העותרים ביקשו לערער על שתי שאלות בנושא מיסוי מקרקעין שנכללו בגרסה 1 של בחינת הכשירות בכתב של לשכת עורכי הדין שהתקיימה באוקטובר 2007. העותרת 1 הייתה חברה פרטית שהכינה נבחנים לבחינות הלשכה, ואילו העותרות 2 ו-3 היו נבחנים בודדים שלא עמדו בציון העובר. המשיבים היו לשכת עורכי הדין והוועדה הבוחנת שלה. הסוגיה הראשונה שהיה על בית המשפט להכריע בה הייתה האם לכל שלושת העותרים יש מעמד משפטי להגיש את התביעה. בית המשפט קבע כי לעותרים 2 ו-3 זכות לעתור משום שלמרות שלא הגישו התנגדויות לוועדה הבוחנת, התנגדויות אלה הוגשו על ידי נבחנים אחרים ונדחו, ובכך הפכו את ההליך המנהלי לחסר תועלת. עם זאת, בית המשפט קבע כי לעותרת 1 אין מעמד משום שלא ניתן לראות בה קורבן ישיר להחלטת הוועדה הבוחנת, ואין נסיבות חריגות המצדיקות את עתירתה כעותרת ציבורית. לגופו של עניין, טענו העותרים כי שתי השאלות הנוגעות למיסוי מקרקעין חרגו מתחום הנושאים המנויים בתקנות לשכת עורכי הדין, ובפרט בתקנה 18(6) הקובעת את נושאי הבחינה. לטענת העותרים, השאלות לא עסקו ב"עקרונות מיסוי המקרקעין" אלא התעמקו בהוראות חוק ספציפיות ומורכבות. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי כללו כראוי את השאלות בגדר תקנה 18(6). בית המשפט הסכים עם פרשנותם של המשיבים לתקנה, אשר ראה בכל שאלה הנוגעת להוראות הדין בדבר הטלת מסים ופטורים כנופלת בגדר "עקרונות מיסוי מקרקעין". בית המשפט מצא כי פרשנותם של העותרים, שהסתמכה על חשיבותן ומרכזיותן של הוראות החוק, הייתה בעייתית וחסרה אמת מידה ברורה. בסופו של דבר דחה בית המשפט את העתירה והורה לעותרת 1 לשלם לעותרת 1 שכר טרחת עורך דין של המשיבים בסך 12,000 ₪ ולכל אחת מהעותרות 2 ו-3 לשלם 4,000 ₪, כולל מע"מ.