ר"ע 103/82

תקציר

בעניין שיקול דעתו של בית המשפט העליון ליתן רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי, הדגיש בית המשפט כי בדרך כלל, עניינים משפטיים מוכרעים בשתי ערכאות שיפוטיות ואין זכות טבועה לערעור נוסף לבית המשפט העליון. עיקרון זה, שמקורו בסעיף 19(ב) לחוק בתי המשפט, התשי"ז-1957, מדגיש כי בעוד שכל בעל דין רשאי לבקש ביקורת שלישית, על מערכת המשפט לתת עדיפות ליעילות ולהגינות. הסמכות לאפשר ערעורים נוספים מותנית ונשענת במידה רבה על המשמעות המשפטית או הציבורית הרחבה יותר של המקרה, ולא רק על נכונותו. בית המשפט הדגיש כי ערעורים הראויים לתשומת לב בית המשפט העליון כרוכים בדרך כלל בסוגיות חוקתיות, החלטות סותרות של ערכאות נמוכות יותר, או עניינים אחרים בעלי עניין מהותי או ציבורי. במקרה הספציפי הנדון, שעניינו מחלוקת על הגנת הדייר ופינויו, לא מצא בית המשפט העליון סוגיות משפטיות רחבות יותר המצדיקות ערעור נוסף ולכן דחה את הבקשה. משכך, חויב בעל הדין בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪ עבור המשיב. החלטה זו מחזקת את התקדים לפיו עצם חוסר שביעות הרצון של הצדדים אינו מספיק לערעורים נוספים ללא הצדקה משפטית מהותית.