ע"א 4927/07

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **ניתוח משפטי של ע"א 4927/07 – בית המשפט המחוזי בחיפה (בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים)** **מבוא:** פסק הדין עוסק בערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה, שבה חויבו המערערים לשלם שכר טרחה נוסף לכונס הנכסים ולהוצאות למשיבה 1. ליבת המחלוקת נסובה סביב גובה שכר הטרחה וההוצאות שנפסקו, וכן השאלה מי נושא בהם. **הליכים קודמים והשתלשלות העניינים:** 1. **תובענה לפירוק שיתוף:** המשיבה 1 הגישה תובענה לפירוק שיתוף בנכס. 2. **ניסיון למכירה על ידי ב"כ הצדדים:** בית משפט קמא, על מנת לאפשר לצדדים למצות אפשרות למכירה עצמית, איפשר תקופה של שלושה חודשים, שהוארכה לאחר מכן, למכירת הנכס על ידי בא כוח המערערים. 3. **מינוי כונס נכסים:** לאחר כישלון המכירה על ידי הצדדים, מונה כונס נכסים. היו תהפוכות במינוי, כאשר תחילה מונה ב"כ המשיבה 2, אך עקב אי הפקדת התחייבות נדרשת, מונה לבסוף המשיב 3. 4. **התמודדות עם הסגת גבול:** הוטלה על הכונס המשימה לפנות הסגת גבול בטרם מכירת הנכס. 5. **אישור הסכם מכר:** בסופו של הליך ממושך, אושר הסכם מכר המקרקעין על ידי הכונס. 6. **פסיקת שכר טרחה והוצאות:** בית משפט קמא חייב את המערערים לשלם שכר טרחה נוסף לכונס (12,000 ₪ + מע"מ) והוצאות למשיבה 1 (8,000 ₪ + מע"מ). **טענות המערערים:** 1. **גובה שכר הטרחה וההוצאות:** טענה מרכזית היא כי שכר הטרחה הכולל שנפסק לכונס (57,000 ₪ + מע"מ) בצירוף שכר הטרחה הנוסף (12,000 ₪ + מע"מ) וכן הוצאות שונות (23,582 ₪) והוצאות למשיבה 1 (8,000 ₪ + מע"מ) מהווים נטל כבד, המגיע לכ-24% משווי חלקם בנכס. 2. **חוסר נחיצות הכונס:** המערערים טוענים שהליך הכינוס והמכירה על ידי כונס היה מיותר, וכי ניתן היה לחסוך את ההוצאות הללו על ידי קבלת הצעותיהם. 3. **התנהלות הכונס:** נטען שהכונס לא פעל להצלחת המכירה, והנכס נמכר במחיר נמוך. 4. **טעויות שיפוטיות:** לטענתם, החלטות בית משפט קמא שגויות, כולל עצם ההחלטה לאשר את מכירת הנכס. 5. **חריגה מהמקובל בשכר טרחה:** נטען כי שכר הטרחה של הכונס לא היה אמור לחרוג מ-3% משווי המימוש, בהתאם לחוק ההוצאה לפועל. 6. **"פרסומי סרק":** המערערים מבקרים את ההוצאות על פרסומים שאינם מניבים תוצאות. 7. **אובדן הרכוש:** המערערים מביעים תסכול על אובדן רכושם, בעוד הכונס יוצא נשכר. **טענות המשיבים:** 1. **תמיכה בפסק דין קמא:** המשיבים תומכים בפסק דינו של בית משפט קמא וסבורים שיש לדחות את הערעור. 2. **הכרת בית המשפט:** נטען כי בית משפט קמא הכיר את הנפשות הפועלות ואת השתלשלות העניינים, ופסק דינו משקף זאת. 3. **התנהלות בא כוח המערערים:** נטען כי בא כוח המערערים ריבתה בהגשת בקשות והקשתה על ניהול התיק, ולכן ראוי היה אף לחייבם בהוצאות גבוהות יותר. 4. **שיעור שכר טרחה מקובל:** צוין כי מקובל לפסוק שכר טרחה בגין מימוש נכס בשיעורים של 6%-10% משווי הנכס, בהתחשב בהיקף הפעילות והנסיבות. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **ערעור על החלטות ביניים לעומת פסק דין:** בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת בית משפט קמא, גם אם כונתה "החלטה", היוותה למעשה פסק דין, המאפשר ערעור בזכות. עיקרון זה חשוב שכן הוא מבחין בין החלטות שאינן סופיות ולא ניתן לערער עליהן אלא ברשות, לבין החלטות המסימות את הטיפול בתיק בערכאה הדיונית. 2. **שיקול דעת בית המשפט בפסיקת הוצאות ושכר טרחה:** בית המשפט המחוזי הדגיש באופן מפורש את שיקול הדעת הרחב של בית המשפט קמא בנוגע לפסיקת הוצאות ושכר טרחה. בהסתמך על הלכות עליונות (ע"א 1937/92 קוטלר נגד קוטלר; ע"א 6768/01 רגב נגד מדינת ישראל), נקבע כי ערכאת ערעור תתערב בפסיקת הוצאות רק במקרים חריגים של טעות משפטית מהותית או פגם בשיקול הדעת. 3. **הלכת "השופט הרואה" (The Judge of First Instance):** בית המשפט המחוזי ציין כי בית משפט קמא היה "מעורה היטב בהליך המתנהל בפניו" ו"הכיר היטב את הנפשות הפועלות". עיקרון זה, המוכר בפסיקה, מדגיש את היתרון של הערכאה הדיונית בהבנת השתלשלות העניינים, התנהלות הצדדים והיקף העבודה, מה שמקשה על ערכאת ערעור להתערב בהחלטות הנובעות מהתרשמות ישירה זו. 4. **אחריות להתנהלות שגרמה לעלויות:** בית המשפט קבע כי האחריות לכך שהתוצאה הסופית אינה משביעת רצון מבחינת המערערים, וכי ההוצאות היו גבוהות, אינה מוטלת על כונס הנכסים או בית המשפט קמא, אלא על המערערים עצמם, ש"לא הצליחו לכלכל את עניניהם, מלכתחילה, בדרך אחרת". הדבר מרמז על התנהלות שגרמה לעיכובים ולצורך בצעדים כגון פינוי מסיג גבול. 5. **השפעת תנאי שוק על מחיר מכירה:** בית המשפט דחה את טענת המערערים כי המחיר הנמוך של מכירת הנכס מעיד על כשלון הכונס. נקבע כי מחיר מכירה מושפע מ"מצבו של שוק הנדל"ן, והינו פועל יוצא של היצע וביקוש". עיקרון זה מחזק את העובדה שלא כל תוצאה כספית נמוכה היא בהכרח פגם בהתנהלות הכונס או בית המשפט. 6. **הגבלת טענות בערעור:** בית המשפט קבע כי המערערים רשאים לטעון גם כנגד החלטות קודמות שניתנו בתיק, ולא רק כנגד פסק הדין הסופי. קביעה זו מבוססת על הלכה (רע"א 5834/03 אריה חברה לביטוח בע"מ נגד ורדן חאדר), ומשמעותה שהערעור נבחן על כלל הליך ההתנהלות המשפטית בבית משפט קמא, ולא רק על נקודת הסיום. 7. **שכר טרחה לכונס:** למרות שהמערערים טענו כי שכר הטרחה חרג מהמקובל לפי חוק ההוצאה לפועל (3%), בית המשפט לא קיבל טענה זו. אמנם, ההחלטה הסופית אינה מפרטת את הנימוק המדויק מדוע לא חל חוק ההוצאה לפועל או מדוע שכר הטרחה בשיעור שנפסק הוא סביר, אך היא מציינת כי שכר הטרחה הוא "פועל יוצא של היקף הפעולה שנדרש מכונס הנכסים לאורך תקופת פעילותו". הדבר מרמז על התחשבות במורכבות התיק, לרבות הצורך בפינוי הסגת גבול, טיפול במס שבח והיטל השבחה, כגורמים המצדיקים את גובה השכר. **מסקנות:** * **דחיית הערעור:** בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בשלמותו. * **העדר טעות מהותית:** לא נפלו טעויות בהחלטות בית משפט קמא או בהתנהלות כונס הנכסים, המצדיקות התערבות של ערכאת ערעור. * **שיקול דעת בית המשפט:** פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה נותרה בתחום שיקול הדעת של בית משפט השלום, שלא נמצא כי נפל בו פגם מהותי. * **אחריות הצדדים:** האחריות לעלויות הנובעות מהליך ארוך ומורכב נופלת על הצדדים שהתנהלותם הובילה לכך, ולא על הכונס או בית המשפט. * **חיוב בהוצאות ערעור:** המערערים חויבו לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בגין הליך הערעור. **חידושים או דגשים:** פסק הדין מדגיש את העיקרון כי ערכאת ערעור אינה "מדרכה" להתערב בקביעות הנוגעות להוצאות ושכר טרחה, אלא במקרים חריגים. הוא מחזק את ההסתמכות על "השופט הרואה" והיכרותו עם התיק. בנוסף, הוא מלמד על כך שגם הליכים שנמשכים זמן רב, למרות עלויותיהם, עלולים להיות מוצדקים כאשר הם נובעים מהתנהלות הצדדים, וכי שכר הטרחה של כונס נכסים נמדד לא רק לפי אחוז מסוים משווי המכירה, אלא גם לפי היקף העבודה, המורכבות וההליכים הנלווים.