סע"ש 2510-10-18

תקציר

התובע, שומר במחצבת חברת ההסעות הנתבעת, תבע פיצויי פיטורים, פיטורים שלא כדין, גמול שעות נוספות, דמי הבראה, הוצאות נסיעה והפרשות לקרן השתלמות וקרן פנסיה. בתחילת המשפט ביטל התובע את התביעות לפיצויי פיטורים, דמי הבראה, הפרשות לקרן השתלמות והפרשות לקרן פנסיה, והותיר רק את התביעות לגמול שעות נוספות, החזר הוצאות נסיעה ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. בית הדין לא מצא כל הצדקה לטענת התובעת לפיטורים שלא כדין, והאמין לגרסת הנתבע לאירועים, לפיה נמסר לתובע על הדיון וכי הוא התקיים על פי דין. באשר לגמול שעות נוספות, הסכים בית הדין עם הנתבעת כי עבודתו של התובע היא יותר בעלת אופי "חסותי", המחייבת אותו להיות נוכח באתר משיקולים טריטוריאליים, ולא עבודת שמירה קלאסית. מראיות התובע עצמו עולה כי החל מדצמבר 2012 הוא עבד במשמרת של 9 שעות, ובית הדין ניכה שעה עבור הפסקות מכל משמרת. עוד הסיק בית המשפט כי התובע בילה זמן מה בשינה וזמן מה בטיפול בענייניו האישיים במהלך משמרותיו. תוך שימוש בהוראות סעיף 26ב לחוק הגנת השכר, קבע בית המשפט כי התובע זכאי לתשלום עבור 50 שעות בשיעור של 125% מהתעריף השעתי הרגיל, ו-10 שעות בשיעור של 150% מתעריף זה עבור התקופה הראשונה להעסקתו (נובמבר 2011 עד נובמבר 2012), ועבור התקופה השנייה (דצמבר 2012 עד יוני 2016), 22 שעות בחודש ב-125% מהתעריף, כלומר סך של 52,046.4 ₪ עבור שעות נוספות בימי חול. בגין שעות נוספות בסופי שבוע, קיבל בית המשפט את טענת התובע כי המשמרת שלו החלה בשעה 13:00 בימי שישי, אך דחה את טענתו כי לא ישן כלל במשמרות סוף השבוע. בית הדין קבע כי התובע בילה כ-20 שעות שינה או מנוחה ולכן זכאי לתשלום עבור 21 שעות עבודה. באותם שיעורים כאמור לעיל, חישב בית המשפט כי התובעת זכאית ל-216,721 ₪ עבור גמול מנוחה שבועית. לאחר ניכוי הסכום שכבר שולם על ידי הנתבעת, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעת זכאית לסך של 226,788 ₪ עבור שעות נוספות ומנוחה שבועית. לבסוף, בנושא הוצאות הנסיעה הורה בית המשפט לנתבע לשלם לתובע 8,400 ₪, שכן מצא כי לא הוכיח את הוצאותיו בפועל אך הנתבע הודה בתשלום חודשי של 200 ₪. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 235,188.78 ₪, וכל צד חויב בהוצאותיו.