ת"א 55680-04-18

תקציר

התובע, עמידר, מנהל נכסי דיור ציבורי מטעם ממשלת ישראל ובעל זכויות ניהול, השכרה והשכרה של דירה בדימונה בה מתגורר הנתבע. לאחר פטירת הוריו של הנתבע – שהיו הדיירים החוזיים של הדירה – הגיש עמידר תביעת עיקול. הנתבע טען כי הוא מילא אחר התנאים להכרה כ"דייר ממשיך", אשר יזכו אותו להמשיך ולהתגורר בדירה. עם זאת, עמידר טען כי הנתבע לא הצליח להוכיח זאת. בית המשפט קבע כי הנתבע אכן התגורר בדירה בתקופות הנדרשות ולכן ביסס את זכותו כשוכר ממשיך. למרות זאת, בית המשפט הורה לנתבעת לפנות את הדירה בתוך חצי שנה. זאת, משום שהנתבע היה בעלים של רבע מדירה אחרת – גם אם לא התגורר בה – והחוק קובע כי דיירים ממשיכים אינם זכאים להתגורר בדיור הציבורי אם בבעלותם מקרקעין כלשהם. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שחלקו של הנתבע בדירה האחרת מהווה אפשרות דיור סבירה ופירש את הדין הרלוונטי בהתאם. בית המשפט התחשב גם במצבה הפיזי הנוכחי של הדירה ובשינויים שהוכנסו בה, כמו גם בהסכמתה של עמידר לקחת אחריות על הפרדת שתי הדירות, בקובעו כי צו הפינוי צריך לאפשר זמן מספיק – עד ליום 1.2.24 – לביצוע ההתאמות. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.