ת"א 26347-02-22

תקציר

התיק נסוב סביב קביעת הנישום הנכון ליבוא יאכטה לישראל. התובע, שהוא הבעלים והמנהל היחיד של חברה זרה שייבאה את היאכטה לראשונה, מבקש להיות מוכרז נקי מכל חבות מס. מנגד, טוענת הנתבעת, אגף המכס והמע"מ, כי התובעת היא הבעלים של הטובין ולכן אחראית לתשלום מסי היבוא. העובדות המרכזיות אינן שנויות במחלוקת: היאכטה יובאה על ידי החברה הזרה, בבעלות התובע, ולאחר מכן נמכרה לחברה ישראלית שגם היא בבעלותו. היאכטה יובאה פעמיים, תחילה למטרות פרטיות ולאחר מכן לשימוש מסחרי. בית המשפט מצדד בתובע, ומקבל את טענתו כי הוא אינו הבעלים של הטובין כהגדרתם בפקודת המכס, וכי ניסיונה של הנתבעת להטיל עליו אחריות מהווה הרמת מסך שלא כדין של התאגיד. הגדרת "בעלים" בפקודת המכס היא רחבה, אך זיקתו של התובע ליאכטה היא רק כבעל מניות וכדירקטור בחברה המייבאת. עוד קובע בית המשפט כי הנתבע נעדר סמכות להרים את מסך ההתאגדות ולייחס את חוב המס לתובע. זאת ועוד, לחקירה שמנהלת הנתבעת בנוגע לחלקה של התובעת בתהליך היבוא לא ניתן משקל רב בשל אי סדרים בהתנהלותה. בית המשפט מדגיש כי קביעת הנישום הנכון היא העניין היחיד העומד על הפרק, ואינו מתעמק באפשרות למסות את החברה הזרה. היא מציינת כי טענת הנתבעת כי לא ניתן לחייב את החברה במס משום שהיא נסגרה ואין לה נכסים אינה נתמכת דיה. לפיכך מתקבלת התביעה, והנתבע חויב בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.