הפ"ב 59219-12-12

תקציר

בית המשפט החליט כי קיים הסכם בוררות תקף בין הצדדים, כנדרש בסעיף 24(1) לחוק הבוררות. ההסכם היה בעל פה, אך הצדדים חתמו על מסמך המסכם את מסקנותיו המקדמיות של הבורר, המאשר את קבלתם את סמכותו של הבורר, הרב הררי. זאת ועוד, הנפקה סימולטנית של שיק לטובת המבקש על סך 20,000 ₪ על ידי המשיב מעידה על הודאתו של המשיב בחוב. עוד קבע בית המשפט כי הבורר לא חרג מסמכותו בכך שלא זימן את המשיב לדיון לפני מתן פסק הדין הסופי, שכן הדיון היה אך ורק לצורך מתן פסק הדין, והמשיב כבר חתם על המסמך המכיר בחוב. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענת המשיב כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו, שכן בחר לזנוח את ההליך. בית המשפט דחה גם את הטענה כי יש לבטל את פסק הבוררות משום שהוא כלל מכתב סירוב, שכן המסמך האמור הוא היתר הלכתי המאפשר למבקש לפנות לבית המשפט האזרחי, אשר התבקש על ידי המשיב עצמו. בית המשפט הדגיש כי אינו יכול לדון בטענות בדבר טעויות בפסק הבוררות לגופו של עניין, וכי טענת המשיב כי פסק הבוררות גורם לעיוות דין אינה עילה מוצדקת לביטולו. עם זאת, בית המשפט זיהה שני ליקויים טכניים בפסק הבורר. ראשית, פסק הדין אינו כולל את פרטי החייבים, ושנית, הוא נעדר נימוק ראוי. בית המשפט הורה לבא כוח המשיב למסור את פרטי החייבים, וקבע כי יש להשלים את פסק הבוררות בהתאם. עוד ציין בית המשפט כי על אף שפסק הבוררות נעדר הנמקה מקיפה, די בהסברים הקצרים שניתנו לכל סכום ואינם מהווים עיוות דין. לפיכך החליט בית המשפט שלא לבטל את פסק הבורר, אלא לאשר אותו. בנוסף, חויב המשיב לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ למבקש.