ע"א 9767/08

תקציר

במקרה דנן, בחן בית המשפט את העסקאות הסותרות הנוגעות לחלקת קרקע שנמכרה תחילה על ידי המנוח לבזבז ולאחר מכן למערערת, ואילו המשיבים 2 ו-3 רכשו אותה לאחר מכן מאחד מיורשיו של המנוח. הנחות מרכזיות כוללות עסקאות תקפות בכספים ששולמו, אולם בזבז והמערערת לא רשמו את עסקאותיהם או את הערות האזהרה שלהם, מה שהוביל למצב הנשלט על ידי סעיף 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. לפי זה, עסקאות עוקבות תקפות אם נעשו בתום לב ונרשמו לפני הקודמת, אם כי המשיבים 2 ו-3 רק הניחו הערות אזהרה. בשל התקדים שנקבע בפרשת גנץ, על הרוכש הראשון (המערער) לגלות תום לב כלפי הרוכשים הבאים באמצעות הגשת הערת אזהרה לשמירה על עדיפות. כאן פעלו המשיבים 2 ו-3 בתום לב, בדקו את רישום המקרקעין ולא מצאו כל אינדיקציה לטענת המערערת בעת רכישת החלקה, שכן הנכס נרשם בירושה ליורש אחר שמכר להם אותו. בית המשפט לא מצא כל הוכחה לכך שהמשיבים 2 ו-3 היו מודעים למכירות קודמות או כי שיקים נוספים היו משנים את הבנתם. היא הגיעה למסקנה כי המערערת לא הצליחה למנוע את "התאונה המשפטית" בכך שלא רשמה הערת אזהרה ולא השלימה את הרישום. ניסיונותיו של המערער להביא ראיות חדשות נדחו, שכן עניינים אלה היו צריכים להיבחן קודם לכן, ונראה כי למשיבים נודע על טענות קודמות רק לאחר שהחלו אתגרים משפטיים. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיבים 2 ו-3 שכר טרחת עורך דין, מתוך הכרה במורכבות עסקאותיו הסותרות של המנוח. השופטים רובינשטיין וג'ובראן הסכימו עם החלטתה של השופטת מ' נאור.