ע"א 815/91

תקציר

פסק הדין, שניתן על ידי השופט ט' אור, מתייחס לתאונת דרכים שאירעה בשנת 1988 וגרמה לפציעתו של המערער הראשון. המשיב חויב בפיצוי המערער בגין נזקיו. המוסד לביטוח לאומי הכיר קודם לכן בתאונה כתאונת עבודה והעריך את נכותו הצמיתה של המערער בשיעור של 66.82%. בית המשפט המחוזי בנצרת פסק בעבר כי על המשיב לפצות את המערערת בסכום כולל של 818,004 ₪, לאחר ניכויים בגין פנסיה ותשלומים אחרים. בערעורה של המערערת על פסק דין זה ביקשה להגדיל את הפיצוי שנפסק, בפרט ביחס להפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, ועלות סיוע צד ג'. הערעור עסק בעיקר בממצאים העובדתיים של בית המשפט המחוזי, המעוגנים בראיות שהוצגו. השופט אור ציין כי יכולתה של ערכאת הערעור להתערב בעניינים אלה מוגבלת. קביעת בית המשפט את כושר ההשתכרות של המערער, הן לפני התאונה והן לאחריה, בשיעור השכר הממוצע במשק, נמצאה סבירה. זאת, בהעדר ראיות מהימנות שהוצגו בדבר הכנסות החברה בה עבד המערער. לחברה נגרמו הפסדים משמעותיים, המערערים את טענת המערערת כי הייתה מספקת הכנסה גבוהה. זאת ועוד, בית המשפט הטיל ספק במהימנות עדותו של המערער בנוגע להכנסתו ולאורח חייו. קביעת שיעור הנכות של המערער בשיעור של 66.8%, והשפעתה על כושר ההשתכרות שלו, נתמכה אף היא בראיות, לרבות פעילותו הספורטיבית של המערער והתרשמותו של בית המשפט עצמו מהמערער. גם חישוב עלות הסיוע למשק הבית בעבר ובעתיד שנדרש על ידי המערערת נמצא סביר. השופט אור הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, והורה למערערים לשלם למשיב הוצאות בסך 7,500 ₪. להחלטה זו הצטרפו השופטים א' גולדברג וי' מלץ.