עת"מ 42807-08-13

תקציר

פסק הדין דן בתוקפה של הצעת רכש המבוססת על עמידת הערבות הבנקאית המצורפת לתנאים המפורטים במכרז. על פי החוק, כל פגמים בערבות, לרבות כאלה שנעשו בתום לב, עלולים להביא לפסילת ההצעה, אלא אם כן הם נופלים במקרים מיוחדים וחריגים ביותר. פסק הדין בעניין אפקון ממשיך עיקרון זה וקובע כלל נוקשה הפוסל הצעות בעלות ערבויות מועילות, לרבות ערבויות מרעה, כדי לשמור על שוויון בין המציעים ולהימנע מהתדיינות משפטית. עם זאת, פסק הדין מכיר בכך שייתכנו נסיבות חריגות בהן ניתן יהיה לשקול חריגות מהכלל הנוקשה. במקרה דנן, האריכה המשיבה את תוקפה של הערבות הבנקאית מעבר למועד הנקוב בדרישות המכרז, בהתאם להנחיית יו"ר ועדת המכרזים. בעוד שהמשיבה פעלה בתום לב והארכה נראתה חסרת משמעות, קבע בית המשפט כי ההצעה אינה תקפה. זאת, משום שפעולתה של המשיבה לא נבעה מטעות בשוגג או מטעות סופר אלא מחריגה מכוונת מתנאי המכרז, גם אם הורתה על ידי היו"ר. התרת חריגות כאלה, גם אם בכוונה טובה, עלולה להוביל לכך שהמציעים ישפיעו בעקיפין על ועדת המכרזים באופן בלתי הוגן. זאת ועוד, בית המשפט לא שוכנע כי הוראות הלקוח מצדיקות התעלמות מהערבות השגויה, שכן ניתן היה לבסס את יתרונו של המשיב בהשוואה למציעים אחרים. הצעתה של העותרת, שהייתה ההצעה הזולה ביותר, הייתה תקפה והייתה צריכה להיחשב כהצעה הזוכה. בית המשפט פסק לעותרת שיפוי אגרת המכרז, שכר טרחת עורך דין והפרשים נלווים, כולם ישולמו על ידי המשיבים במשותף. פסק הדין נועד למנוע העדפה ולשמור על מגרש משחקים הוגן ושוויוני לכל המציעים בהליכי מכרז.