ת"א 1645/97

תקציר

במוקד התיק עומדת תביעה לפיצויים בסך 1.1 מיליון שקל שהגישה חברה קבלנית נגד בני זוג שרכשו קוטג' בפרויקט בנייה שביצע התובע. הנתבעים השמיעו לכאורה דברי לשון הרע כלפי התובע, בטענה לבנייה רשלנית ולליקויים רבים בביתם. התובעת טענה כי הצהרות אלה פגעו במוניטין שלה וגרמו לה להפסד כספי, מה שהוביל לסיום יחסי העבודה שלה עם יזם. הנתבעים הכחישו את תביעת לשון הרע וטענו כי מעשיהם והתבטאויותיהם נבעו מעבודות הבנייה הלקויות ומרצונם בבית ללא ליקויים. בית המשפט, לאחר ששמע עדים רבים ועיין בעדויותיהם, הגיע למסקנה כי התבטאויות הנתבעים אינן מהוות לשון הרע כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע. נמצא כי הדברים, אף שהיו בוטים וכועסים, ביטאו את תסכולם של הנתבעים מהליקויים בביתם ולא השפילו או ביזו את התובע, במיוחד בהתחשב בהקשר ובנסיבות בהם נאמרו. התובעת, בהיותה חברה קבלנית בעלת מוניטין, לא נפגעה באופן משמעותי בעיני הציבור או לקוחותיה מהתבטאויות אלה. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי התובעת לא הצליחה להוכיח כל נזק ממשי לעסקיה או הפסד כספי כלשהו הנובע מדברי הנתבעים. לסיכום, השופט פסק לטובת הנתבעים וקבע כי התובע לא הצליח להוכיח את התרחשותה של עוולה לפי חוק איסור לשון הרע. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות, כאשר בית המשפט הביע גינוי לדבריהם המכפישים של הנתבעים, אם כי הם נמצאו לא אחראים ללשון הרע.