בג"צ 8150/15

תקציר

פסק הדין עוסק בתחולתה של תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), המאפשרת למפקד הצבאי להוציא צווי תפיסה והריסה לנכסים. בית המשפט הדגיש כי למרות שחוקיותה של תקנה 119 מוטלת לעתים קרובות בספק בשל המשפט הבינלאומי וחששות חוקתיים, התקדים תומך בהפעלתה על ידי רשויות הצבא לצורך הרתעה למרות האתגרים. התיק עסק במספר עתירות נגד צווי הריסה הקשורות לפיגועים שבוצעו על ידי יחידים (עלאא ובהאא'). הוויכוח המרכזי נסב סביב היקף ההריסה – האם יש להרוס בתים שלמים המשותפים עם בני משפחה בלתי מעורבים, או רק חלקים המשמשים את המחבלים. השופט עמית אישר את שיקול דעתו של הצבא והציע לדחות את העתירות משום שיש די ראיות מנהליות התומכות בהתושבות של עלאא במקום היעד. בתוך כך, השופט מזוז מתח ביקורת על המידתיות והסבירות של השימוש בתקנה 119, וטען כי היא מענישה שלא לצורך בני משפחה בלתי מעורבים, תוך פגיעה בעקרונות מוסריים וחוקתיים בסיסיים. השופט זילברטל הסכים עם השופט עמית, וציין את היצמדות לתקדימים למרות שחלק את חששותיו מהתקנה. בסופו של דבר החליט הרוב לדחות את העתירות, וביצוע הצווים נדחה זמנית כדי לאפשר את היערכותן.