עב"ל 211/97

תקציר

המקרה נסוב סביב זכאותו של המערער, שקיבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי, לתגמולי תלויים נוספים ביחס לאשתו. המשיב, המוסד לביטוח לאומי, טען כי המערער אינו זכאי להטבות נוספות אלה, שכן הוא מקבל שכר דירה סוציאלי מגרמניה, אשר סווג כהכנסה לפי פקודת מס הכנסה, ובכך פוסל אותו מלקבל כפל פנסיות. בית הדין האזורי לעבודה פסק לטובת המשיב, והניע את המערערת להגיש ערעור. עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור, ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט קבע, כי דמי האבטלה וקצבת הנכות הכללית שימשו לפיצוי המערער בגין אי כושרו לעבוד וכי המוסד לביטוח לאומי פעל בהתאם לחוק בכך שמנע כפל תשלומים בגין אותה תקופה. כמו כן, בית המשפט קבע כי דמי השכירות הסוציאליים מגרמניה מהווים פנסיה ומסווגים כהכנסה לפי פקודת מס הכנסה. קביעה זו התבססה על פסיקות קודמות של בתי המשפט ועל העובדה שדמי השכירות התקבלו בישראל מדי חודש. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת כי דמי השכירות היו פטורים ממס הכנסה, והדגיש כי הגדרת ההכנסה בפקודה אינה נקבעת על פי מעמד הפטור ממס אלא על פי מקור התשלום. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענת המערער כי יש לפצות אותו בגין ההוצאות שנגרמו לו ברכישת הפנסיה הגרמנית. לבסוף, הגיע בית המשפט למסקנה כי ממצאיו של בית הדין האזורי מעוגנים היטב בחומר הראיות וכי ניתוחו המשפטי היה מבוסס, ועל כן לא ראה עילה להתערב בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר. לפיכך נדחה הערעור, תוך פסיקת הוצאות קטנה למערער בגין זכייתו החלקית בתביעתו בבית הדין האזורי.