עע"מ 2523/11

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על פרשנותה של תכנית בניין עיר, בפרט בנוגע לשימוש במרתפים בבנייני מגורים. המערערים ביקשו למנוע את הפעלתה של מרפאה וטרינרית במרתף המשיבים, בטענה כי אין מדובר בשימוש נלווה למגורים כהגדרתו בתכנית. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת המשיבים ודחה את הערעור. בית המשפט פירש את לשון התכנית כך שהפעלת המרפאה נופלת בגדר השימושים המותרים, במיוחד כאשר התכנית עצמה כללה דוגמה של משרד למקצוע חינם כשימוש נלווה למגורים. בית המשפט שקל גם את תכלית התכנית ומצא כי היא תומכת בפרשנותן של הערכאות הנמוכות יותר. כמו כן, טופלה סוגיית תקני החניה, כאשר בית המשפט הסכים עם ממצאי הוועדות כי לא הייתה חריגה מהתקנות, שכן הן אינן חלות על מרפאות וטרינריות. נקודת ההתערבות היחידה התייחסה לגובה המרתפים, שם הציע בית המשפט להשאיר את מגבלת התוכנית של 240 ס"מ, במקום החלטת ועדת הערר על 2.5 מטר. בית המשפט הגיע למסקנה כי הוראות התכנית מהוות "הוראה מיוחדת" לצורך התקנה הרלוונטית, ובכך אפשרו את הותרת מגבלת הגובה של התכנית על כנה. השופט י' עמית והשופט נ' סולברג הסכימו עם הכרעת הדין. פסק דין זה ניתן על ידי המשנה לנשיאה מ' נאור.