ת"א 65853-12-20

תקציר

המחלוקת בין המוסד לביטוח לאומי לבין מכבי שירותי בריאות נסובה סביב פרשנות ההסכמים שנחתמו ביניהם, ובראשם הסכם הרשומות הרפואיות. המכון טען כי ההסכם מותנה במשתמע בהשקת מערכת SHIR, ולכן הוא נכנס לתוקף רק בשלהי 2019, בעוד מכבי טענה כי ההסכם תקף מ-1 בינואר 2017. לאחר בחינת לשון ההסכם, נסיבות חיצוניות, התנהלות הצדדים וגורמים נוספים, פסק בית המשפט לטובת מכבי וקבע כי הסכם הרשומות הרפואיות אכן תקף מינואר 2017. לשון ההסכם ציינה במפורש את 1.1.2017 כמועד כניסתו לתוקף, והתנהלות הצדדים הוכיחה כי שניהם הבינו שההסכם בתוקף ממועד זה. זאת ועוד, תכליתו של הסכם הרשומה הרפואית, כפי שבא לידי ביטוי בשינוי החקיקה באותה עת, הייתה הסדרה מקיפה של העברת רשומות רפואיות בכל הפנסיות, לרבות נפגעי עבודה. הדבר אושר על ידי הלשון הרחבה בה נעשה שימוש בהסכם, שחל על "כל הטבה" ולא הוגבל לפנסיה ספציפית. עוד קבע בית הדין כי מכבי זכאית לתשלומים נוספים בגין העברת רשומות רפואיות מעבר למכסה המוסכמת, לרבות רשומות של נפגעי עבודה. הרציונל הכלכלי מאחורי ההסכם הצביע על כך שדמי פגיעה בעבודה אכן נכללו במכסה, שכן החרגתם תביא למצב אבסורדי שבו המוסד שילם סכומים מופרזים לכל מקרה. ככלל, קיבל בית המשפט את פרשנותה של מכבי להסכמים והורה למכון לשלם למכבי את התשלום הבסיסי הקבוע בהסכם הרשומה הרפואית לתקופה שמיום 1.1.2017 ועד סוף המחצית הראשונה של שנת 2019, בצירוף תשלומים נוספים לשנת 2019. כמו כן חויב המוסד לכסות את הוצאותיה של מכבי ואת שכר טרחת עורכי הדין, כאשר הפרשי ריבית והצמדה חלים על סכומים אלה ממועד הגשת התביעה.