ר"ע 1450/97

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעת פיצויים שהגיש המשיב אשר ביקש גישה למסמכיו החסויים שבידי המבקש, לרבות הצהרה שמסר לחוקרי המבקש. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המבקש, תוך שהוא מציין את הצורך לאזן בין זכות החיסיון לבין חובת הגילוי, והביע חשש כי בכוונת המשיב להיערך לסתירות אפשריות בהודעתו. על החלטה זו הוגש ערעור. בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי וקבע כי יש לאפשר למשיב לעיין במסמכים החסויים. בית המשפט הדגיש את חשיבות האמת והצדק בהליכים משפטיים, והכיר בחובה לגלות מידע הידוע רק לנתבע אך חיוני לעניינו של התובע, תוך הערכת הזכות לחיסיון. במקרה ספציפי זה, מצא בית המשפט כי התעקשותו של המשיב לחזור להודעתו הקודמת מעידה על רצונו להיערך לסתירות אפשריות, ולהטות את הכף לטובת הגילוי. בית המשפט הבהיר כי כל צורות האמירות המוקלטות, בין אם נכתבו, צולמו או הוקלטו בסתר, נחשבות ל"מסמכים" וזוכות ליחס שווה על פי החוק. בנוסף, ציין בית המשפט כי אמנם לא מדובר במקרה זה, אך ייתכנו מצבים בהם ניתן יהיה להגיש מסמכים חסויים כראיה, תוך הדגשה כי החתירה לחקר האמת צריכה לגבור על שיקולים פרוצדורליים. פסק הדין הדגיש את אופייה תלוי הנסיבות של דילמת החיסיון-גילוי, כאשר האיזון נקבע על פי פרטיו של כל מקרה. במקרה זה נעתר בית המשפט העליון לערעור, ביטל את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והורה על גישתו של המשיב למסמכים החסויים. כמו כן נפסקו למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין.