עמ"צ 33142-09-20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את טענת המערערת בדבר היעדר הוכחת אי מסוגלות הורית, שכן המשיב אינו חייב להציג חוות דעת מומחה בעניין ודי היה בעדויות ובמסמכים שהוצגו. בית המשפט גם לא מצא כל טעות בכך שלא מינה מומחה מטעם בית המשפט. טענת המשיב כי המערערת אינה מסוגלת לטפל כראוי בילדיה וכי אין כל סיכוי לשינוי בעתיד הנראה לעין למרות מאמצי הרווחה נתמכה בראיות רבות, לרבות דו"חות ועדויות של עובדים סוציאליים. הימנעותה של המערערת מלסתור את עדי המשיב או להביא עדים משלה אף היא תומכת בטענות המשיב. בית המשפט הגיע למסקנה כי טובת הילדים משרתת את ההכרזה עליהם ככשירים לאימוץ, במיוחד בהתחשב בשיפור במצבם מאז הושם אצל משפחת אומנה. בנוסף, לא היה צורך למנות אפוטרופוס לקטינים, שכן האם הייתה מיוצגת כראוי. השופט נפתלי שילה הציע לדחות את הערעור מבלי לפסוק הוצאות, בהתחשב בנסיבותיו של המערער. השופטים שאול שוחט ועינת רביד הסכימו עם ההחלטה.