ת"א 1248/00

תקציר

יורשיו של המנוח, ביר מחמוד סביחאת, תבעו את מדינת ישראל על הפקעת אדמותיהם מכוח חוק רכישת קרקעות. התובעים ביקשו הצהרה כי תעודת ההפקעה שהוציא שר האוצר אינה תקפה, ולחילופין ביקשו פיצוי באמצעות הקצאת כמות שווה של קרקע. המדינה טענה כי לבית המשפט אין סמכות לבטל את התעודה, וממילא תביעת התובעים נדחית בזמן. עוד נטען כי התובעים אינם זכאים לקבל פיצוי בעין, אלא במזומן בלבד. בית המשפט מצא כי יש לו סמכות לדון בעניין וכי תביעת התובעים אינה חסומה בזמן. בית המשפט קיבל את ראיות התובעים כי הקרקע הייתה מקור פרנסתם העיקרי וכי אין להם קרקע אחרת. עוד קבע בית המשפט כי המדינה ניהלה משא ומתן עם התובעים במשך שנים רבות בנוגע לפיצויים, וכי התובעים זכאים לצפות לקבל חלק מהמקרקעין בחזרה. אלא שמאז המשא ומתן המקורי השתנתה מדיניות המדינה ולא ניתן היה עוד לקבל קרקעות כפיצוי. עם זאת, נוכח התמשכות ההליכים באופן חריג, הורה בית המשפט למדינה לפצות את התובעים באמצעות הקצאת 30% מהקרקע המופקעת להם, ולשלם את היתרה במזומן לפי הערכת שווי מוגדרת. לפיכך התקבלה התביעה בחלקה, והמדינה חויבה לשלם לעורכי הדין של התובעים שכר טרחת והוצאות.