בש"א 5581/04

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת בין נציגת הבית המשותף, גב' וינברגר, לבין שני בני זוג לשעבר, דניאל וליאורה זכריה, בנוגע לתשלום עבור שיפוצים בבניין. בית המשפט פסק לטובת נציג הבית המשותף, וקבע כי השיפוצים נופלים תחת הקטגוריה של "תחזוקה נאותה", כלומר די בהחלטת רוב של בעלי הדירות. בנוסף, נטל התשלום הוטל על השוכר, מר זכריה. זכריה ניסה לדחות את פסק הדין, טען לבורות והציג טיעונים חדשים, כולל בקשה לחלק את התשלום עם גרושתו, ליאורה, שחתמה איתו על החוזה. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשתו, תוך שהוא מצטט את עקרון הסופיות ואת סעיף המשותף ומספר התחייבויות בהסכם החכירה. לדברי בית המשפט, הנושה, גב' וינברגר, הייתה זכאית למלוא החיוב ממר זכריה, ואילו היחסים הפנימיים והסדר החוב בין בני הזוג לשעבר היו עניינים נפרדים. בית המשפט הדגיש כי תפקידו להבטיח שהנושה יקבל את התשלום המגיע מהחייב, מר זכריה, וכי סוגיית חלוקת החוב בין בני הזוג לשעבר חורגת מתחום תיק זה. עוד ציין בית המשפט כי גם במשפט העברי, כאשר קיימת התחייבות הדדית בין שני חייבים, כל אחד מהם אחראי למחצית החוב ומשמש כערב למחצית השנייה. בסופו של דבר, הבקשה לדיון חוזר בתיק נדחתה, ופסק הדין הקודם עמד בעינו, מתוך הבנה כי היעדר החלטה פה אחד בקרב בעלי הדירות תקף ומר זכריה אחראי למלוא היקף השיפוץ. ההחלטה התקבלה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים, והעתק מפסק הדין היה אמור להישלח לנציגי שני הצדדים.