תא"ק 15565-07-18

תקציר

הסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, חייב את התובעים לפנות את השטח המוניציפאלי שכבשו ולהרוס חלק ממבנה על קרקע עירונית, בעוד הנתבעים ידחו תביעות כספיות נגד התובעים. התובעים טענו כי הנתבעים לא עמדו באופן מלא בהסכם הפשרה, בפרט בכל הנוגע לחיזוק המבנה הנותר, בניית קירות תמך חדשים וחיבור המבנה לחשמל, ולכן דרשו פיצוי חודשי כפי שנקבע בהסכם. בית המשפט פירש את הסכם הפשרה על פי לשונו ונסיבותיו המפורשות וקבע כי הנתבעים לא התחייבו לשפץ או לחזק את הבניין שנותר, וכי סעיף הפיצוי חל רק אם הבניין קרס עקב עבודות ההריסה. עוד ציין בית המשפט כי טענת התובעים כי הנתבעים "ישתמשו" ביתר המבנים אינה נתמכת בהסכם או בעדויות עדים מהימנות. בנוסף, קבע בית המשפט כי הנתבעים ביצעו את עבודות ההריסה במקצועיות ובהתאם להנחיות המוסכמות, והמבנה הנותר נותר על כנו. מצבו הרעוע של המבנה לאחר העבודות לא הוכח כתוצאה מההריסה. לפיכך, התביעה לפיצויים נדחתה, שכן הנתבעים לא הפרו את התחייבויותיהם על פי הסכם הפשרה. התובעים חויבו בהוצאות המשפט של הנתבעים, לרבות שכר טרחת עורכי דין בסך 40,000 ₪, בתוך 30 יום.