תאד"מ 36599-10-25

תקציר

**ניתוח משפטי של החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו בתאד"מ 36599-10-25** **מבוא** החלטה זו עוסקת בבקשת הנתבע לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, במקרה של דחיית התביעה. התביעה בבסיסה היא תביעת לשון הרע, בסך 24,000 ₪, שהוגשה על ידי שכן אחד כנגד שכנו. הנתבע טוען כי סיכויי התביעה קלושים, וכי קיים חשש ממשי שלא ניתן יהיה להיפרע ממנו במקרה של דחיית התביעה, לאור היותו "תובע סדרתי" המנהל הליכים רבים וצובר חובות הוצאה לפועל. התובע, מנגד, טוען כי מדובר באמירה קשה העולה כדי לשון הרע מובהקת, וכי אין כל הצדקה לחייבו בהפקדת ערובה, שכן הוא אינו חייב לנתבע דבר ואינו סובל מחוסר יציבות כלכלית. **המסגרת הנורמטיבית והפסיקה הרלוונטית** סמכות בית המשפט לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע מעוגנת בתקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. תקנה זו מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב בעניין זה. הפסיקה התוותה כיצד יש להפעיל שיקול דעת זה, תוך איזון עדין בין זכות הגישה לערכאות, הנתפסת כזכות חוקתית, לבין זכותו של הנתבע שלא להיגרר להליכים מיותרים ללא בטוחה להוצאותיו. הפסיקה קבעה מספר שיקולים מרכזיים שיש להביא בחשבון: 1. **סיכויי ההליך:** בשלב מקדמי, בית המשפט אינו נדרש לקביעה עובדתית או מהותית, אלא להתרשמות ראשונית ממידת ההיתכנות של עילת התביעה ורמת הפירוט הראייתי. 2. **יכולתו הכלכלית של התובע:** האם התובע מסוגל לשאת בהוצאות המשפט, ככל שתביעתו תידחה. 3. **תום הלב והתנהלות ההליך:** האם ההליך נועד לבירור ענייני או מהווה שימוש לרעה בזכות הגישה לערכאות. חשוב לציין כי חיוב תובע פרטי בהפקדת ערובה נחשב לאמצעי חריג, הפוגע בזכות הגישה לערכאות, ולכן יש לעשות בו שימוש רק כאשר קיימים טעמים ממשיים ומצדיקים זאת. ברירת המחדל היא להימנע מהטלת ערובה, אלא אם כן מתקיימים אחד או יותר מהתנאים הבאים: סיכויי תביעה נמוכים, חשש ממשי לאי גביית הוצאות, או שימוש לרעה בהליכי משפט. **ניתוח ההחלטה לגופה** בהתאם לפסיקה, נטל הראיה להצדקת חיוב בהפקדת ערובה מוטל בראש ובראשונה על הנתבע. עליו להניח תשתית עובדתית ראשונית המצביעה על חשש ממשי לאי גביית הוצאות או על שימוש לרעה בהליכים. רק לאחר מכן, עובר הנטל לתובע להראות כי סיכויי תביעתו טובים או כי מצבו הכלכלי מאפשר גביית הוצאות. **1. תשתית עובדתית ראשונית של הנתבע:** בית המשפט קבע כי הנתבע אכן הניח תשתית ראשונית המצביעה על חשש ממשי ליכולת גבייה. הנתבע טען כי התובע הוא "תובע סדרתי" אשר ניהל הליכים רבים נגד שכניו ונציגות הבית המשותף במשך כעשרים שנה, בכולם חויב בהוצאות שלא שולמו, ונפתחו נגדו תיקי הוצאה לפועל. טענות אלו, ככל שיוכחו, עשויות להצביע על קושי בגביית הוצאות עתידיות. **2. בחינת סיכויי התביעה:** בית המשפט בחן את סיכויי התביעה ברמה הלכאורית, תוך התייחסות לעובדות שאינן שנויות במחלוקת. מהות התביעה היא כינוי התובע "פדופיל" על ידי הנתבע לאוזני בנו של התובע. הנתבע טוען כי האמירה נאמרה בלהט ויכוח, לאחר שהתובע צילם את בנו הקטין, וכי מדובר באירוע בודד שאינו עולה כדי "פרסום" כנדרש בחוק איסור לשון הרע, וכי הוא חוסה תחת הגנת תום הלב. בית המשפט קבע כי בשלב זה, לא ניתן לשלול כי מדובר בתביעה בעלת יסוד, אך מאזן הסיכויים נוטה לכך שהיא אינה נמנית עם התביעות בעלות סיכויים גבוהים. זאת, לאור ההקשר של האמירה (ויכוח בעקבות צילום בן קטין), מספר הנוכחים הנמוך, ושאלת ה"פרסום". ההחלטה מדגישה כי קביעה זו היא בשלב הדיוני הנוכחי בלבד. **3. בחינת איתנותו הכלכלית של התובע:** בית המשפט קבע כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את יכולתו הכלכלית. למרות שהנתבע ציין כי בעבר נוהלו נגד התובע הליכים בהם נפסקו הוצאות שלא שולמו, התובע לא הציג כל אסמכתא עדכנית המעידה על חוסנו הכלכלי (דוחות בנק, פירוט נכסים וכדומה). בהיעדר תשתית ראייתית כאמור, החשש מפני קושי בגביית הוצאות מתחזק. **ההחלטה לאזן בין זכויות** לאור כל האמור, בית המשפט מצא כי קיים חשש ממשי לאי גביית הוצאות, וכי סיכויי התביעה אינם גבוהים במידה המצדיקה פטור מהפקדת ערובה. לפיכך, הוחלט לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך 5,000 ₪. החלטה זו מבטאת את האיזון הנדרש בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין זכותו של הנתבע שלא להיגרר להליכים חסרי תוחלת ללא יכולת להיפרע. **חידושים או דגשים משפטיים** * **הדגשת הנטל על הנתבע:** ההחלטה מדגישה את העיקרון לפיו נטל הראיה להצדקת חיוב בהפקדת ערובה מוטל בראש ובראשונה על הנתבע, המבקש לסייג את זכות הגישה לערכאות. * **בחינת סיכויי ההליך ברמה הלכאורית:** ההחלטה מבהירה כי בשלבים מקדמיים, בחינת סיכויי ההליך נעשית באופן הלכאורי, ואינה קובעת מסמרות לגבי התוצאה הסופית. * **החשיבות של תשתית ראייתית להוכחת חוסן כלכלי:** ההחלטה מדגישה את חשיבות הצגת תשתית ראייתית מוצקה על ידי התובע להוכחת יכולתו הכלכלית, במיוחד כאשר עולה חשש לאי גביית הוצאות. * **איזון בין זכויות:** ההחלטה מהווה דוגמה ליישום העיקרון של איזון בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של הנתבע להגנה מפני הליכים חסרי תוחלת. * **סכום ערובה מתון:** בית המשפט בחר להטיל סכום ערובה מתון (5,000 ₪) בהתחשב בסכום התביעה (24,000 ₪) ועל מנת שלא לפגוע באופן בלתי מידתי בזכות הגישה לערכאות. **סיכום** ההחלטה במקרה זה מדגימה את האיזון העדין שבית המשפט נדרש לו כאשר הוא דן בבקשות לחיוב בהפקדת ערובה. הנתבע הניח תשתית מספקת להצדקת הבקשה, התובע לא הצליח להפריך את החשש לאי גביית הוצאות, וסיכויי התביעה נבחנו כאינם גבוהים במיוחד בשלב זה. כל אלה הובילו להחלטה לחייב את התובע בהפקדת ערובה, תוך הקפדה על סכום מתון שנועד לאפשר את המשך בירור התביעה.