עמ"נ 42670-03-22

תקציר

פסק הדין נסוב סביב השאלה האם ההגנה הזמנית המוענקת לאזרחי אוקראינה בישראל עונה במידה מספקת על דרישות אמנת הפליטים. הסוגיה התעוררה בשלושה מקרים נפרדים, שאוחדו לצורך כך. המערערים, אזרחי אוקראינה המתגוררים בישראל, טענו כי ההגנה הזמנית אינה מעניקה להם את אותן זכויות כמו מבקשי מקלט או פליטים, בפרט בכל הנוגע לאשרות עבודה, ביטוח בריאות וחשבונות בנק. מדיניות אי הגירוש של שר הפנים לאזרחים אוקראינים זכתה לשבחים אך לא הייתה מספקת. בית המשפט העמיד לרשות האוכלוסין וההגירה שתי אפשרויות: להעניק לכל אזרחי אוקראינה אשרה 2(א)(5), או להצהיר כי כל אזרח אוקראיני השוהה בישראל מעל שלושה חודשים זכאי לכל הזכויות של בעלי אשרה 2(א)(5). הרשות בחרה באפשרות האחרונה ופרסמה הודעה בהתאם. עם זאת, ההודעה לא עמדה בציפיות בית המשפט ולא תאמה את ההודעה הקודמת של הרשות או את דרישות אמנת הפליטים. בית המשפט הורה לרשות לספק הבהרה מדוע לא יינתן לכל אזרחי אוקראינה רישיון שהייה התואם את החוק, או מנגנון חלופי להבטחת זכויותיהם. לרשות ניתנה ארכה עד ליום 7.9.23 להגיש הבהרה זו, ולמערערים תהיה הזדמנות להגיב אם הרשות תחליט שלא להעניק אשרה. פסק הדין הדגיש את חשיבות הכבוד והרווחה המינימלית למבקשי המקלט.