ת"א 26778-11-18

תקציר

הסכסוך בין בני הזוג חדד ושוורץ נסוב סביב הבעלות על חדר מסוים, שעל פי רישום המקרקעין שייך לבני הזוג חדד אך מאוכלס על ידי בני הזוג שוורץ. בני הזוג חדד הגישו תביעה בדרישה לפנות את בני הזוג שוורץ מהחדר השנוי במחלוקת ולקבל פיצוי כספי על כיבושם הבלתי חוקי. בעוד בית המשפט המחוזי פסק לטובת זכות הבעלות של בני הזוג חדד, הזוגות לא הצליחו להגיע להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט בנוגע לפינוי ולפיצויים כספיים. הסוגיה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם יש להורות לבני הזוג שוורץ לפנות את החדר ולשלם לבני הזוג חדד פיצוי כספי. פסק הדין מורה לבני הזוג שוורץ להוציא את עצמם ואת חפציהם מהחדר שבמחלוקת עד סוף אוגוסט 2023, מתוך הכרה בזכויות הבעלות של בני הזוג חדד. החלטה זו מתבססת על פסק דינו הקודם של בית המשפט המחוזי לטובת בני הזוג חדד. התביעה הכספית, שדרשה דמי שימוש ותשלומי מס מבני הזוג שוורץ, נדחתה בשל היעדר ראיות שהציגו בני הזוג חדד. בית המשפט דחה גם את בקשותיהם הקודמות לפצל או למחוק את הסעד הכספי המוזכר בכתב התביעה. מאחר שההחלטות בבקשות אלה לא הוגשו ערעורים והן חלוטות כעת, בית המשפט לא ראה סיבה לפתוח מחדש את הדיון ברכיב הכספי. בנוסף, פסק בית המשפט לבני הזוג חדד 10,000 שקל הוצאות ושכר טרחת עורך דין, שישולמו על ידי בני הזוג שוורץ ביחד ולחוד. השופטת הדגישה כי ידיהם של בני הזוג שוורץ אינן כבולות בנוגע לערעור פוטנציאלי, והם רשאים לעתור לעיכוב ביצוע צו הפינוי בהתאם להליכים משפטיים. גם זכות הערעור נשמרה. לבסוף, בשל היעדר כל תגמול כספי שנגבה מהנתבעים, צד שלישי שהוזכר בהליך היה פטור מתשלום הוצאות כלשהן. השופט סגר את ההליך והדגיש כי ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים וכי ניתן לערער עליה כדין.