עב"ל 52257-09-20

תקציר

הערעור עוסק בשאלה האם אישה שעברה תאונת דרכים בשנת 2011 ולאחר מכן הפסיקה לעבוד צריכה להיחשב כמפרנסת שכר או עקרת בית בעת קביעת תביעתה לגמלת נכות כללית. בית המשפט צריך להחליט על המועד הקובע לסיווגה. דעת הרוב, בראשות הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, גורסת כי אין לבחון את מועד התביעה השלישית בנפרד מהתביעה הראשונה. לטענתם, קיימת המשכיות הכרחית במקרה זה, ויש לקבוע את מצבה הביטוחי של האישה על פי תביעתה משנת 2011, עת נאלצה לעזוב את שוק העבודה, ולפיכך יש לראות בה מפרנסת. זאת משום שתאונת הדרכים הייתה אירוע משמעותי שגרם לה להפסיק לעבוד, היא עבדה ברציפות שנים רבות לפני התאונה, והוועדות הרפואיות הצביעו על הידרדרות מתמשכת במצבה הבריאותי. יתר על כן, היא פעלה על זכויותיה לאחר שתביעתה הראשונית נדחתה. לפיכך, הערעור נדחה, ועל המוסד לשלם את הוצאותיה ושכר טרחת עורך דינה. סגן הנשיא אילן איטח חולק על כך וקובע כי החריגים להגדרת עקרת בית בחוק אינם מעוגנים בהוראות הסדר הביטוח ובמבנהו. לדעתו, על המחוקק לתקן את ההסדר המפלה הקיים, אך עד אז יש לפעול על פי החוק הקיים. השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט מיכאל שפיצר, נציג הציבור יוסי רחמים ונציג הציבור עצמון ליפשיץ מסכימים עם דעת הרוב.