עת"מ 1049/09

תקציר

העותרים ביקשו כי בית המשפט יורה למשיבים להשיב שתי חלקות קרקע באבן יהודה לבעלותם של העותרים או לחילופין לשלם להם את שוויין. המשיבים טענו כי העותרים העבירו להם את המקרקעין מרצונם ללא כל תמורה וכי העותרים לא מחו על העסקה במשך שנים. החלקות המדוברות יועדו במקור למגורים חקלאיים והעותרים לא יכלו לקבל היתרי בנייה ללא תכנית בניין עיר מפורטת. המשיבים יזמו תכנית כזו, ובכך חסכו לעותרים את העלויות ואפשרו להם לבנות על הקרקעות. התכנית גם שינתה את ייעוד אדמות העותרים ממגורים חקלאיים למגורים והגדילה את אחוזי הבנייה. העותרים לא התנגדו לתוכנית וחתמו על שטרי ההעברה ללא מחאה. בית המשפט מצא כי יוזמת המשיבים ותכנונה של תכנית בניין העיר היוו תמורה להעברת המקרקעין. זאת ועוד, העותרים לא הוכיחו כי ההעברה הייתה תוצאה של כפייה או כפייה מצד המשיבים. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי העברת המקרקעין על ידי העותרים לא נעשתה בכפייה אלא בשל התמורה שקיבלו ודחה את העתירה. עוד ציין בית המשפט כי המשיבים לא זנחו את הייעוד הציבורי של הקרקעות וכי החזרת הקרקעות לעותרים תגרום נזק לאינטרס הציבורי. משכך, נדחתה העתירה והעותרים חויבו לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין.