ת"א 29153-08-20

תקציר

התובע, יליד 1993, שכר את הנתבע כעורך דינו לצורך הגשת תביעה לתגמולי ביטוח כנגד כלל ביטוח בעקבות תאונה שאירעה ביולי 2008. הנתבע לא מימש את זכויותיו והתביעה התיישנה בנובמבר 2014 עקב איחור של התובע בהגיעו לגיל 21 שנים, אז הסתיימה תקופת ההתיישנות בת שלוש השנים. התובע הגיש תביעת רשלנות כנגד הנתבע, אשר התקבלה בחלקה. בית המשפט מצא כי הנתבע ייצג את התובע מעבר לבירור סוגיה ספציפית בלבד ולא נקט סטנדרט זהירות סביר בכך שלא הזהיר את התובע מפני התיישנות, מה גם שהתובע אינו לקוחו. זאת ועוד, הנתבעת לא פעלה לקבלת הארכת תקופת ההתיישנות מחברת הביטוח. עם זאת, השופטת לא מצאה כל רשלנות תורמת מצד התובע. באשר לסיבתיות ולהיקף הנזק, מינה בית המשפט מומחה מטעמו, אשר ייחס לתאונה בשנת 2008 5% נכות מתוך 10% נכות כוללת, שמחציתה נבעה מתאונה קודמת. בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המומחה, למרות ניסיונותיו של הנתבע לסתור אותה באמצעות ראיות וידאו של התובע עוסק בספורט. בית המשפט ציין כי התביעה היא בגין רשלנות ולא בגין תגמולי ביטוח, ולפיכך תגמולי הביטוח שהיו משולמים אילו התביעה הייתה מתנהלת בהצלחה שימשו בסיס לקביעת הסכום שעל הנתבע לפצות את התובע. בית המשפט קבע כי התובע זכאי לתגמולי ביטוח בסך 17,048 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה ממועד התאונה וריבית מיום 28.9.2011. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עד מומחה (5,925 ₪), רבע משכר טרחת בית המשפט ו-5,500 ₪ שכר טרחת עורך דין. פסק הדין יפורסם אלא אם תוגש בקשה לאי פרסום בתוך שבעה ימים.