ס"ע 17193-05-15

תקציר

פסק דין זה משרטט מקרה בין עובדת זרה מהפיליפינים שתבעה את מעסיקה על תשלומים שונים הנובעים מהעסקתה וסיום העסקתה. המעסיק תבע נגדית להשבת חוב כספי. התובעת הודיעה לנתבעים על חופשתה המתוכננת בת 45 הימים חצי שנה מראש. שני הצדדים ניסו למצוא מחליף זמני להיעדרותו של התובע אך ללא הצלחה. לאחר מכן שכרו הנתבעים מחליף קבוע לתובעת והודיעו לה על כך. כששמעה זאת, אמרה התובעת כי תוותר על חופשתה, אך הנתבעים טענו כי מאוחר מדי. התובעת טענה כי הנתבעים פיטרו אותה, ואילו הנתבעים טענו כי התובעת התפטרה בכך שהתעקשה לצאת לחופשה. השופטת קבעה כי הנתבעים אכן פיטרו את התובעת, ולכן חויבו לשלם לה פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצויים בגין הפרשות לפנסיה שלא שולמו ושכר עבודה עבור ארבעה ימי עבודה. סכום זה הסתכם ב-22,764 שקל. השופטת פסקה גם לטובת הנתבעים בתביעתם שכנגד, והורתה לתובעת לשלם 23,020 ₪ עבור חלקה בנסיעות במונית במהלך העסקתה, ודחתה את יתרת התביעה שכנגד, שביקשה החזר בגין תשלומים שונים אחרים. השופטת קבעה כי שכרה של התובעת עמד על 4,800 ₪ לחודש וכי היא לא נדרשה לשלם 1,803 ₪ נוספים עבור ימים שלא עבדה בדצמבר, שכן הנתבעים ממילא לא שילמו לה עבור תקופה זו. בנוסף, נפסק כי הנתבע השני, שחתום על חוזה העבודה, אינו מעסיקו של התובע, והתביעה נגדו נדחתה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.