תמ"ש 15913-09-19

תקציר

השופט בחן בקפידה את הבקשה ואת התגובות שבאו בעקבותיה ומצא כי יש לדחות את הבקשה מכמה טעמים. ראשית, השופטת מדגישה כי דחיית תביעה על הסף היא צעד קיצוני ויש לנקוט בה רק במקרים נדירים בהם ניכר כי לתובע אין טענה תקפה. השופט מפנה למספר פסקי דין של בית המשפט העליון התומכים בקביעה זו. שנית, באשר לטענת ההתיישנות, השופט מכיר במגמה הכללית בפסיקה לצמצם את היקפה, שכן היא פוגעת בזכות הגישה לערכאות. מאחר שהעובדות סביב עילת התביעה אינן ברורות וניתן לפרשן במספר דרכים, מסיק השופט כי לא ניתן לקבוע בשלב זה אם התביעה התיישנה. יתר על כן, הערבוב בין טיעונים עובדתיים ומשפטיים מקשה עוד יותר על ההגעה למסקנה. כך למשל, מועד לידתה של עילת התביעה או גילויה על ידי התובע שנויים במחלוקת, ובירורם ידרוש בירור עובדתי מקיף. לבסוף, כך גם לגבי הטענה בדבר השתק שיפוטי, שכן מדובר בטענות סותרות לכאורה המיוחסות למנוח, ולכן יש צורך בחקירה יסודית. לפיכך, השופט מחליט לדחות את הבקשה לסילוק על הסף ולהותיר את ההחלטה להליך העיקרי, תוך שהוא מורה לנתבעים לכסות את הוצאות התובעים.