בג"צ 143/62

תקציר

המקרה, הנרייט אנה קטרינה פאנק שלזינגר נ' בג"ץ 143/62 סובב סביב סירובו של שר הפנים לרשום את המבקשת, אזרחית בלגית נוצרייה, כאישה נשואה, למרות נישואיה ליהודי ישראלי, מר ישראל שלזינגר, בטקס אזרחי בקפריסין. נימוקי המשיב לסירוב זה הם כי הנישואין אינם תקפים מבחינה משפטית על פי הדין הישראלי, שאינו מכיר בנישואין בין יהודים ללא יהודים. עם זאת, דעת הרוב של בית המשפט, בהרכב השופטים זוסמן, ברנסון וויטקון, גורסת כי תפקידו של פקיד הרישום הוא מינהלי ואינו משתרע על קביעת תוקפם המשפטי של נישואין. תפקידו של הפקיד הוא לרשום את הפרטים שנמסרו, כל עוד אין סיבה לכאורה לפקפק בנכונותם. במקרה זה, המבקשת סיפקה ראיות מספיקות לנישואיה, ופקיד הרישום מחויב לרשום אותה כנשואה. בנוסף, בית המשפט מציין כי תוקף הנישואין עצמם אינו ודאי ואינו ניתן לקביעה על ידי פקיד הרישום. השופט זילברג, בחוות דעתו החולקת, טוען כי הנישואין פסולים על פי הדין הישראלי ואין לרשמם. החלטת הרוב קובעת כי הצו המותנה יהיה מכריע, ויחייב את המשיב להכיר במבקש כנשוי ולשאת בהוצאות הנלוות.