ת"א 1171/97

תקציר

התובעים, חברי קבוצת לנקסטר הגרמנית, המייצרת ומשווקת בשמים, בהם דוידוף, ניקוס ופיסול, תבעו את הנתבעים, חברות המייבאות ומוכרות בשמים בישראל. התובעים טענו כי הנתבעים ייבאו ומכרו את הבשמים שלהם שלא כדין תוך הסרת קודים מזהים מהאריזה, וכן עשו שימוש בסימני המסחר שלהם בקטלוגים ללא אישור. הנתבעים טענו כי הקידוד נועד להגביל את התחרות וכי השימוש בסימני מסחר בקטלוגים הוא חוקי. בית המשפט מצא כי מעשיהם של הנתבעים מהווים עוולה של גרימת הפרת חוזה ועשיית עושר ולא במשפט. בית המשפט קבע כי הנתבעים ידעו שהקידוד הוסר כדי לעקוף את מערכת ההפצה הסלקטיבית של התובעים באירופה וכי הוא מאפשר בקרת איכות. לפיכך, ההתעשרות של הנתבעים באה על חשבון התובעים ולא הייתה צודקת. עם זאת, בית המשפט דחה את טענת התובעים כי השימוש שעשו הנתבעים בסימני מסחר בקטלוגים הפר את זכויות היוצרים שלהם, וקבע כי סימני מסחר משרתים מטרה פונקציונלית והשימוש בהם מוצדק כל עוד הם קשורים למוצר המקורי. בעקבות זאת, הוציא בית המשפט צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לייבא או למכור את המוצרים המקודדים של התובעים והורה להם לספק דין וחשבון על רווחים בלתי חוקיים. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם את הוצאות התובעים.