עת"מ 2011/99

תקציר

העותרת ביקשה היתר בניה מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב לתוספות ושינויים בבניין קיים בן ארבע קומות במרכז העיר. הבקשה נדחתה על ידי ועדת משנה והערעור שלאחר מכן נדחה על ידי המשיב 2. חילוקי הדעות העיקריים היו לגבי בניית שתי קומות עליונות, כל אחת בגובה של כ-5 מטרים, והכללת מעמדים בתכנון הבניין, בנוסף לבקשות שונות להקלות בקווי הבניין. העותר טען כי התכנית אינה מגבילה את גובה הרצפה וכי יש לאפשר תוספת של דוכנים, ואילו המשיבים 1 ו-2 טענו ההיפך. בית המשפט מצא כי התוכנית, שחלה על שטח עירוני צפוף, לא פירטה את הגובה המרבי של הקומות או את שטח הבנייה המותר, אלא התמקדה בנורמות תכנוניות כלליות והעניקה שיקול דעת למהנדס העיר. נקבע כי למוסדות התכנון סמכות לקבוע את גובהה המרבי של קומה ואת שטח היציעים במקרים פרטניים, והחלטותיהם במקרה זה סבירות. העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם הוצאות בסך 8,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים 1 ו-2.