ע"פ 9197/18

תקציר

בית המשפט הגיע למסקנה כי המערער, שאובחן עם אוטיזם בתפקוד גבוה, אחראי מבחינה משפטית למעשיו וכשיר לעמוד לדין, ודחה את הגנתו על בסיס אי שפיות ואי כשירות פרוצדורלית. למרות הודאתו של המערער במעשים הנטענים, הוא טען כי האוטיזם שלו פוגע באחריותו ובהבנתו. עם זאת, הערכות פסיכיאטריות לא הוכיחו כל הפרעה פסיכוטית או מחלת נפש שיכולה לפטור אותו. בית המשפט נתן עדיפות לחוות דעת מומחה מטעם התביעה, שלא הצביעו על פגיעה מהותית בהבנתו או ביכולתו להימנע ממעשיו. התחכום של המערער בתכנון ובהסתרת עבירותיו, כגון שימוש בתקשורת מוצפנת ובביטקוין כדי להימנע מגילוי, העיד על הבנתו את העוולות. טענותיו הכוזבות על חרטה וניסיונותיו לשנות את הנרטיב שלו ערערו עוד יותר את הגנתו. למרות שבית המשפט מצא פגמים פרוצדורליים בחקירה הנוגעת לחקירתו, הוא אישר את קבילות הודעותיו במשטרה ושמר על הרלוונטיות שלהן למקרה. בעוד שהעבירות היו חמורות, וכללו איומים ומעשים שגרמו לפאניקה ופגיעה ברחבי העולם, האוטיזם והנעורים שלו הקלו חלקית את העונש. עונשו הראשוני של המערער הופחת לשבע שנים בשל נסיבותיו האישיות ועמדת העונש הראשונית של המדינה. בכך איזן בית המשפט בין האחריות לבין ההשפעה הייחודית של המאסר על המערער.