ת"א 103/93

תקציר

בפסק דין זה, שניתן ביום 15.2.2000, פסק בית המשפט את הפיצוי המגיע לתובע שנגרם לו נזק גוף קבוע בתאונת דרכים ביום 29.8.92. השופט, ידין טימור, קבע כי לתובעת נגרם נזק חמור כתוצאה מהתאונה ופסק לה פיצויים בדמות תשלומים תקופתיים, בשל חוסר הוודאות סביב תוחלת החיים העתידית שלה וצרכיה הבריאותיים. החלטה זו אושרה על ידי בית המשפט העליון בספטמבר 2002. התיק נפתח מחדש מספר שנים לאחר מכן, בעקבות בקשת התובעת להגדיל את התשלום התקופתי לכיסוי עלויות הבאת ילדים לעולם באמצעות שירותי פונדקאות, אותם לא הצליחה להרות באופן טבעי בעקבות התאונה. התובעת טענה כי השיתוק ממנו סבלה כתוצאה מהתאונה מנע את הוצאת השחלות שלה משדה הקרינה במהלך הטיפול בסרטן, וגרם לאי פוריות. התעודה של פרופ' יניב תומכת בטענה זו. הנתבעת התנגדה לבקשה וטענה כי התובעת לא עמדה בתנאי הסף הנדרשים וכי טענתה אינה קשורה לתאונה המקורית. עם זאת, השופטת, בהתחשב בנסיבות הייחודיות, אישרה את הבקשה למינוי מומחה רפואי שיעריך את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין עקרות התובע. השופטת הדגישה כי יש לבחון את הבקשה לתשלום תקופתי מוגדל כתביעת פיצויים בגין נזקי גוף וכי התובע הביא ראיות לכאורה מספיקות כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי. חוות הדעת של המומחה תקבע אם קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין חוסר יכולתה של התובעת להביא ילדים לעולם באופן טבעי, מה שישפיע על ההחלטה על הגדלת התשלום התקופתי. השופט הגיע למסקנה כי במקרה זה, ההשפעה הפוטנציאלית על סופיות פסק הדין המקורי גוברת על הצורך לבחון את טענת התובע.