ע"א 6521/10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב בתיק עיזבון. התיק המקורי מתנהל משנת 2007 וכולל מחלוקת על חלוקת נכסי העיזבון בין מספר צדדים. המערערים, שהם קרובי משפחה של המנוח ומונו תחילה כמנהלי עיזבון, טענו כי היה על בית משפט קמא לפסול עצמו מלדון בעניינם בשל משוא פנים לכאורה. לטענתם, החלטות בית המשפט, לרבות קביעת מועדי דיון וניהול עניינים פרוצדורליים, מעידות על משוא פנים כלפיהם. בנוסף, הגישו המערערים תלונה נגד השופט בגין שיבוש הליכי משפט, אותה דחתה המשטרה. השופט, מצדו, התלונן בפני מנהל בתי המשפט על התנהגותו של בא כוח המערערים, שלדעת המערערים הייתה צריכה להביא אוטומטית לפסילתו של השופט. עם זאת, ערכאת הערעור קבעה כי טענות המערערים אינן מבוססות וכי כוונתם האמיתית הייתה לעכב את ההליכים. ערכאת הערעור הדגישה כי אין להפחיד שופטים מפני בעלי דין וכי המערערים עושים שימוש פסול בהליך הפסילה למטרותיהם. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המערערים בדבר משוא פנים וקבע כי התנהגותם, לרבות לשונם כלפי השופט, אינה ראויה. משכך, נדחתה בקשת הפסילה, והמערערים חויבו בהוצאות.