ע"פ 6986/13

תקציר

המערער הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בשורה של עבירות, בהן חטיפת קטין לצורך ביצוע עבירות מין, כליאת שווא, אונס, מעשה סדום, שימוש ברכבו של אדם אחר ללא רשות ונהיגה ללא רישיון וביטוח. הערעור מתייחס להרשעה ולעונש שהוטל עליו - 14 שנות מאסר. המערער ביקש להגיש ראיות נוספות בערעור, אך זו נדחתה שכן מדובר בראיות שניתן היה להגיש בבית משפט קמא ולא היה בהן כדי לשנות את תוצאת המשפט. מרבית טענות המערער נגעו לממצאי עובדה ומהימנות העדים על ידי בית משפט קמא. ברי כי ביקורתה של ערכאת הערעור בעניינים אלה מצומצמת ביותר ואין עליה לבחון מחדש את הראיות או את ההרשעה. בית המשפט פירט מדוע הוא מעדיף את עדותה של המתלוננת על פני עדותו של המערער, ופירט את הראיות המאששות את עדותה של המתלוננת, לרבות עדויות של עדים אחרים ושקרי המערער. אשר לעבירת החטיפה, זיכה בית המשפט את המערער מחמת ספק סביר, אך אישר את הרשעתו בכליאת שווא. מהראיות עולה כי המתלוננת הייתה מרותקת ברכב בניגוד לרצונה, גם אם נכנסה אליו מרצונה. אשר לעבירות המין של אונס ומעשה סדום, הרשעתו של בית המשפט התבססה על עדותה המהימנה של המתלוננת, אשר חוזקה בראיות אחרות, ודחתה את טענת המערער כי היחסים היו בהסכמה. טענות המערער בערעור בדבר ציר הזמן של האירועים ומיקום הטלפון היו חסרות בסיס. בית המשפט הרשיע את המערער גם בעבירות רכב, עליהן לא היה חולק, למעט בעבירה של שימוש ברכב ללא רשות, אך ההרשעה תוקנה מעט. נוכח חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, בית המשפט לא ראה עילה להתערב בעונש, אך הפחית אותו במעט ל-11 שנות מאסר לאור הזיכוי מאשמת חטיפה. השופטים סולברג ופוגלמן הסכימו עם ההחלטה.