ע"ע 7323-10-22

תקציר

התובע, יאיר מעיין, ערער על ההחלטה למנות את הנתבע, שמוליק סידר, למנהל הרשות הבדואית במשרד הבינוי והשיכון. מעיין טענה כי נפלו פגמים רבים בהליך המינוי, לרבות פגיעה בשוויון בהליכי האיתור והמינוי, וביקשה לבטל את מינויה של סידר ולפסוק לה פיצוי כספי בסך 100 אלף שקל. בית המשפט מצא כי אמנם נפלו פגמים מסוימים בהליך, אך הם אינם משמעותיים דיים כדי להצדיק את ביטול המינוי. באופן ספציפי, בית המשפט מצא כי הוועדה האחראית על המינוי נתנה משקל רב יותר להמלצות שהגישה סידר, ולא פנתה לממליצים שצוינו על ידי מעיין. עם זאת, מאחר שמעיין לא צירף את ההמלצות לבקשתו, וארז כן, בית המשפט לא מצא פגיעה בשוויון. עוד קבע בית המשפט כי המלצתו של סידר מעו"ד קמיניץ, שטיפל בבקשת פטור מהיועץ המשפטי לממשלה, אינה מהווה פגם משמעותי. בנוסף, בית המשפט בחן את קריטריוני הניקוד ולא מצא בעיות המצדיקות את ביטול המינוי. בית המשפט הסכים עם מעיין כי ההחלטה בהליך ההשגה ניתנה שלא לצורך משום שמעיין לא עמדה בתנאי הסף לתפקיד. עם זאת, מאחר שלגופה של ההתנגדות נבחנו הן על ידי בית המשפט המחוזי והן על ידי בית המשפט העליון, ולא נמצאו פגמים משמעותיים בהליכי האיתור והמינוי, סוגיה זו לא השפיעה בסופו של דבר על התוצאה. הטענה המרכזית נגעה לעמידת עמידתה של מעיין בדרישות ההשכלה לתפקיד, שחייבו קבלת תואר ראשון ממוסד אקדמי מוכר. בית המשפט מצא כי טענתו של מעיין כי הקריה האקדמית אונו הכירה בתואר הראשון שלו מטריניטי קולג' ויוניברסיטי אינה מספקת, שכן ההכרה צריכה לבוא מהאגף להערכת תארים. כמו כן, בית המשפט קבע כי התואר של מעיין מטריניטי אינו שווה ערך לתואר ישראלי מוכר, וכי הוא לא למד במוסד קיים. לכן, מעיין לא עמדה בדרישות החינוכיות. בית המשפט דחה גם את טענתו של מעיין כי די בתואר השני שלו מהקריה האקדמית אונו כדי לעמוד בתנאי הסף להשכלה, שכן לא היה בסיס משפטי לטענה זו. בסופו של דבר דחה בית המשפט את הערעור וקבע כי הפגמים בהליכי החיפוש והמינוי אינם מהותיים. מעיין חויבה לשלם 8,000 שקל הוצאות משפט למדינה ו-24 אלף שקל לארז.