עמ"נ 14306-09-23

תקציר

בפסק דין זה נדחה הערר, ואישר את החלטת ועדת הערר. נטען כי שמאי מכריע נעדר סמכות לדון בתביעות פטור וכי טענות כאלה היו צריכות להיות מובאות בפני ועדת הערר הדנה בחיוב עצמו. עם זאת, הובהר כי תביעה לפטור נבדלת מערעור על החיוב. כתוצאה מכך, שמאי מכריע אכן יכול לטפל בתביעות פטור שכן הוא מייעל את התהליך. למרות זאת, המערערים לא היו זכאים לפטור מהיתר לפי תמ"א 38, שכן בחרו במקום זאת בתוואי תכנוני קיים. בית המשפט ציין הבדלים מהותיים בין המסלולים, והדגיש כי הפטורים נועדו לתמרץ עמידה בדרישות תמ"א 38, לרבות חיזוק מבנים. בחירתם של המערערים המחישה העדפה מודעת להליך קל יותר, שאינו חוסה תחת הפטור, החל רק על היתרים לפי תמ"א 38. בנוסף, ניסיונות לטעון לתחולה רטרוספקטיבית של התקנות נדחו בשל היעדר עמידה בזמן אמת ותנאים מוקדמים לפי תמ"א 38. טענות לאי שוויון עם נישומים אחרים והטעיה לכאורה של הוועדה המקומית נדחו, תוך קביעה כי המערערים עקפו במכוון את החובות הנדרשות על פי תמ"א 38. כתוצאה מכך, הפטור לא היה ישים, ולא התרחשה הפרה של יחס מס שוויוני. בית המשפט סיים את דבריו בהטלת הוצאות משפט מתונות על המערערים בגין ערעורם הכושל.