ע"א 8150/11

תקציר

פסק הדין עוסק בשני ערעורים קשורים בנושא מע"מ על עסקאות נדל"ן. סימון, ששימש כמתווך בהשכרת 50 דירות, הוציא חשבוניות מס וגבה מע"מ מחי טל, אך דיווח על העסקאות כפטורות ממס לרשויות. הממונה על מע"מ טען כי סימון שמר על המע"מ שלא כדין והדגיש את התנהגותו הסותרת של סימון בניכוי מס תשומות בגין רכישת תשע דירות. למרות הסתמכותו של סימון על פסיקה קודמת בנושא פטור ממע"מ, אישר בית המשפט את שומת המע"מ ודחה את הערעור על סמך פרשנות שיפוטית עקבית לפיה העסקאות חייבות במס. פסק דינו של השופט מלצר הדגיש את חוסר תחולתו המשפטית של הפטור בשל הסדרי שכירות עקיפים, תוך הבחנה בין עסקאות עסקיות למגורים. בית המשפט התייחס גם למקבץ שני של השכרה ישירה של 35 דירות על ידי סימון, וציין כי גם עם מתווך אחד בלבד, מעמדו של סימון כבעל בית משנה שולל את הפטור. פסק הדין דחה את הטענות להשתק, וקבע כי החלטות קודמות לא היוו מעשה מחייב של בית הדין, ואיפשר לרשות מע"מ לשנות את עמדתה על בסיס פרשנות נכונה של החוק. לפיכך דחה בית המשפט את ערעורו של סימון תוך קבלת עמדת מנהל מע"מ, מה שחיזק את הצורך בעקביות ובהגינות ביישום המס למרות טעויות מנהליות ראשוניות.