ת"א 65637-01-20

תקציר

פסק הדין במקרה זה סובב סביב דחיית תביעה נגד המפקח על רישום המקרקעין מחמת חסינות שיפוטית. הממונה, שהוענקה לו הסמכות לדון בסכסוכים ספציפיים לפי חוק המקרקעין, קיבל החלטה במסגרת מילוי תפקידו השיפוטי לדחות תביעה בדבר סעד כספי בגין נזקים הקשורים לגיזום עצים. למשיב, שהגיש את התביעה לממונה, נגרמו נזקים כתוצאה מההחלטה ובעקבות זאת ניסה להגיש תביעה חדשה נגד הממונה. עם זאת, החסינות השיפוטית המוקנית לממונה לפי סעיף 8 לפקודת הנזיקין מונעת זאת. החלטת הממונה התקבלה בתחום סמכותם והחסינות חלה, גם במקרים של רשלנות. זאת ועוד, הימנעותה של המשיבה מלערער על החלטת הממונה במועד – שיהוי של שלוש שנים – והיעדר כל הסבר מניח את הדעת לשיהוי זה, מובילה למסקנה כי התביעה החדשה היא ניסיון לעקוף את הליך הערעור. משכך, התביעה נדחית על הסף, תוך פסיקת הוצאות למבקש. פסק דין זה מחזק את עקרון החסינות השיפוטית ומדגיש את חשיבות מיצוי זכויות הערעור.