ע"א 586/69

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על החזקה בשתי חלקות קרקע. המערער, מיכאל קרסנטי, טען כי הוא מחזיק בחלקות על סמך היתר הבעלים הקודמים לפקח ולעבד את הקרקע. עם זאת, עורך דינם של הבעלים, פייגלין, דרש מקרסנטי להסיר את ידו מהחלקות. קרסנטי הודה בכתב כי אין לו זכויות בקרקע והכיר בבעלות בעלי החלקות. למרות זאת, הוא סירב לפנות את המקום. הבעלים העבירו את המגרשים לבעלים חדש, והנושא הגיע לבית המשפט. בית משפט השלום קבע כי רשותו של קרסנטי להשתמש בחלק מהקרקע ניתנה ללא תמורה ובוטלה כדין. הוא נצטווה להסיר את ידו מכל האזור. קרסנטי ערער על החלטה זו, וטען כי התביעה הייתה צריכה להתבסס על הסגת גבול וכי ההיתר וביטולו לא היו חלק מכתבי הטענות הראשוניים. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי אף שהיה מקום להציג את התביעה ככזו מלכתחילה, די היה בהגנתו של קרסנטי ובתשובת הבעלים כדי להתייחס להיתר ולביטולו. בית המשפט קבע כי היתר חופשי לשימוש במקרקעין ניתן לביטול בכל עת, אלא אם נוצר מצב עקב ההיתר המונע את ביטולה. מכיוון שרשותו של קרסנטי הייתה ללא תמורה, ניתן היה לבטלה באופן חד צדדי, וזכויותיו של הבעלים החדש לא נפגעו. בנוסף, בית המשפט מצא כי לעו"ד פייגלין הייתה סמכות לפעול בשם הבעלים, ובקשותיו כי קרסנטי יפנה את הקרקע היוו הודעת ביטול מספקת. לאור נקודות אלה, והודאתו של קרסנטי כי אין לו זכויות בקרקע, הסכים בית המשפט העליון עם החלטת בית משפט השלום כי עליו להסיר את ידו מכל האזור.