ת"א 39192-04-17

תקציר

תיק בית המשפט נסוב סביב קביעת שיעור דמי השימוש הראוי בנכס המותאם לדיור מוגן, המאוכלס על ידי עסק בשם הוריזונט. התובע, יאיר, המחזיק במניות מיעוט בנכס, תובע את הנתבעים - הוריזונט ושני בעלי מניות נוספים - על חלקו היחסי בדמי השימוש. לנכס המדובר, בבעלות משותפת של יאיר, אחיו יורם והוריזונט, היסטוריה מורכבת של העברות בעלות והליכי פשיטת רגל. המחלוקת העיקרית נסובה סביב השיטה המתאימה לקביעת שיעור דמי השימוש. יאיר דוגל בגישת ההשוואה העקיפה, הנגזרת את שכר הטרחה משווי השוק של הנכס, ואילו המומחה שמונה על ידי בית המשפט, ד"ר פניגשטיין, תומך בגישת הקונצרן החי, המבססת את שכר הטרחה על הרווח התפעולי של הנכס. בית המשפט מצדד בד"ר פניגשטיין, וטוען כי גישת הדאגה החיה היא השיטה המתאימה ביותר במקרה זה משום שהיא לוקחת בחשבון את המאפיינים הייחודיים של הנכס והעסק. בית המשפט מדגיש את גמישותו המוגבלת של הנכס מבחינת השימוש ואת הניהול התת-מיטבי של העסק, ומדגיש כי הרווחיות הנמוכה הנוכחית אינה יכולה להיות הקובעת הבלעדית של דמי השימוש. בנוסף, בית המשפט קובע כי אי תשלום דמי השכירות הקודם על ידי העסק לבעלים, לרבות יאיר, אינו מהווה עילה תקפה לשלילת דמי השכירות כעת, מה גם שהנסיבות השתנו, ויאיר אינו מעורב עוד בפעילות העסק. בית המשפט קובע את דמי השימוש לשנים 2016, 2017 ו-2018 בהתאם להמלצותיו של ד"ר פניגשטיין ומחשב את חלקו היחסי של יאיר כ-26,400 ₪. סכום זה ישולם על ידי הוריזונט ויורן, ואילו התביעה נגד יתר בעלי המניות תידחה, שכן בית המשפט אינו מוצא הצדקה להרמת מסך ההתאגדות בינם לבין הוריזונט. זאת ועוד, בית המשפט אינו מקבל את טענות הנתבעים לקיזוז בגין תשלומים ששילמו לכאורה לשוכרים והלוואה בנקאית, שכן טענות אלה לא הוכחו די הצורך. כל צד אחראי להוצאותיו המשפטיות, ופסק הדין ניתן לטובתו של יאיר, כולל הפרשי הצמדה ואינטרס משפטי.