ע"א 855/86

תקציר

במקרה של ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שבו היו מעורבים סוכן ביטוח ובעל מסעדה, התייחס בית המשפט העליון לסוגיות של רשלנות ומצג שווא. המשיב, שביקש ביטוח למחלה, תאונה ומוות, סמך על המערערת, סוכנת ביטוח, שתבטיח לה כיסוי מתאים. עם זאת, הפוליסה שהונפקה כיסתה רק נכות לצמיתות מתאונות, ולא מחלה, מה שהוביל לסירוב לקבל פיצוי בגין נכותו של המשיב ממחלת הסרטן. בית המשפט המחוזי מצא תחילה את המערערת רשלנית, תוך הפרת סעיף 55 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, בכך שהבטיחה באופן מטעה כיסוי מקיף ללא הגבלה. המשיב נמנע מלגלות מחלת לב ארוכת שנים, נקודה קריטית להגנתו של המערער, בטענה כי גילוי מלא עשוי היה להביא מבטח סביר לדחות את הפוליסה. על אף העמימות הפרוצדורלית – מאחר שטופס הביטוח מולא על ידי המערערת ללא הסכמתו הישירה של המשיב – החיל בית המשפט את סעיפים 6(א) ו-7(ג)(2) לחוק חוזה הביטוח, תוך שהוא מדגיש את הצורך בתשובות מדויקות בכתב לשאלות בריאותיות מהותיות. דעת המיעוט הדגישה את הדרישה לאישור בכתב או חתימת המשיב, שלא נעדרה. עם זאת, דעת הרוב הגיעה למסקנה כי קיימות הוכחות מספיקות כדי לייחס תשובות אלה למשיב בשל עקביותן המילולית עם הגשה קודמת. בסופו של דבר הפך בית המשפט העליון את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, וקיבל את הערעור בכך שהכיר בכך שבהתבסס על אי גילוי, היה מוצדק למבטחת לדחות את התביעה, תוך הדגשת בהירות פרוצדורלית ודיוק בחשיפת מידע רפואי רלוונטי כמרכזי בהסכמי ביטוח.