ערר 8024/21

תקציר

פסק דין זה מתייחס לשני עררים על שומות להיטלי השבחה שהוציאה הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (המשיבה). הערעורים, שהוגשו על ידי גורמים שונים, נוגעים לאותו נכס, דהיינו מחסן הצמוד לדירה, גג הבניין וזכויות בנייה עתידיות לבניית יחידה חדשה על הגג. הערעורים מעלים את השאלה מי חייב בתשלום היטל השבחה: המוכרים (המערערים בערר 8024/21) או הקונה (המערער בערר 8135/19). בעיקרו של דבר, היה על הוועדה לקבוע האם עסקת מקרקעין פסולה לפי חוק המקרקעין יכולה לשנות את זהות החייב בהיטל ההשבחה. לאחר שמיעת שני העררים מצאה הוועדה כי המוכרים הם בעלי הזכויות בנכס החייבים בהיטל השבחה בעת ביצוע העסקה, ולכן הם אחראים לתשלום ההיטל. קביעה זו התבססה על בטלות העסקה לפי סעיף 13 לחוק המקרקעין, האוסר על עסקאות בחלקים מסוימים של המקרקעין. הוועדה אמנם הכירה בכך שלרוכש זכות חוזית, אך אין בה די כדי לבסס חבות בהיטל השבחה. כמו כן, הוועדה פירשה את מהות העסקה כניסיון להתחמק מתשלום היטל השבחה, וסיווגה אותה כתכנון מס בלתי לגיטימי. לפיכך קבעה הוועדה כי המוכרים חייבים בהיטל השבחה וביטלה את השומה שהוצאה לקונה. בנוסף, דחתה הוועדה את טענת המוכרים בדבר הסתמכות על מעשי המשיבה, וקבעה כי האישורים והפניית התשלום לקונה לא יצרו טענת הסתמכות תקפה. לבסוף, הורתה הוועדה על מינוי שמאי מייעץ שיעריך את טענות המוכרים בנוגע לגובה ההיטל.